ספיישל The Band – חלק א'

אתמול שידרנו את החלק הראשון של ספיישל The Band ב- 88FM. המוזיקאי ירון בן-עמי התארח באולפן וביחד חזרנו אל השנים הראשונות והדרך הארוכה שהובילה אל אלבום הבכורה שלהם. מוזמנים להאזין ולקרוא.

>>> לחלק השני

בין קיץ האהבה לפסטיבל וודסטוק, כשהמהפכה החשמלית באוויר וצלילי Sgt. Pepper עדיין מהדהדים, הגיע אלבום הבכורה של ה- Band כמעין תגובת נגד למהפכת הפסיכדליה – אלבום שמרד במרד ובמקום להביט קדימה הפנה את המבט לאחור. Music From Big Pink נשמע כאילו הגיח מעולם ישן ומדומיין – צלול, כנה, עדין ומלא בהרמוניות ובנשמה. למרות שמדובר באלבום בכורה, הדרך אליו הייתה ארוכה ומי שהכיר את הבנד הופתע מהתוצאה הסופית.

במשך 8 שנים הם כיתתו את רגליהם ברחבי ארה"ב ובקנדה וניגנו במועדונים ובברים אפלים. הם החלו את דרכם בסוף שנות החמישים כלהקת הליווי של זמר הרוקבילי רוני הוקינס. ליבון הלם היה הראשון להצטרף על התופים ועד לשנת 61 כל חברי ה- Band כבר היו שם – רובי רוברטסון, ריצ'ארד מנואל, ריק דנקו וגארת הדסון, המבוגר בחבורה והמוזיקאי המלומד מבניהם שגם היה האחרון להצטרף, רק אחרי שהובטח לו שכר נוסף עבור שיעורי מוזיקה להרכב. ה- Hawks, כפי שהם נקראו בהתחלה, הקליטו כמה אלבומים עם הוקינס וב- 1964 לאחר מחלוקות ביניהם החליטו לצאת לדרך עצמאית.

רובי רוברטסון, שהצטרף ללהקה בגיל 16 בלבד, החל לכתוב חומרים מקוריים בודדים כשהוא מושפע מהגוספל והסול של הדרום אבל עדיין לא הרגיש מספיק בטוח בעצמו. זמן קצר לאחר מכן הוא ליווה את המוזיקאי ג'ון המונד ג'וניור, בנו של המפיק ומגלה הכישרונות, המונד מחברת "קולומביה" שהחתים בין היתר את בילי הולידי, אריתה ופרנקלין וגם את בוב דילן. המונד הצעיר שידך בינם לבין דילן, שבדיוק החל להתנתק מקהילת הפולק, וחיפש להקה שתלווה את ההופעות החשמליות שלו אחרי שבלומפילד עזב. ב- 65-66 הם ליוו את דילן בהופעות שלעיתים החלו בסט אקוסטי ונגמרו בסטים חשמליים ומופרעים שבהם הקהל קרא לעברם קריאות בוז. רוברטסון אף ליווה את דילן באלבומו Blonde on Blonde והכימיה ביניהם עבדה נהדר כשהוא הצליח לתרגם באולפן את הסאונד שהיה לדילן בראש.

ב-1967 הם זכו לעבוד עם דילן בצורה אינטימית יותר, כזו שמוזיקאים רבים יכלו רק לחלום עליה. שנה קודם לכן דילן היה מעורב בתאונת דרכים כשרכב על האופנוע ליד ביתו בוודסטוק. ישנם ויכוחים על הנזק שנגרם לו בעקבות אותו אירוע ועד כמה הוא באמת היה חמור, אך ישנה הסכמה בנוגע לכך שדילן היה צריך לעצור והתאונה הזו עשתה לו רק טוב – הוא החל לקרוס תחת הלחץ של סיבוב ההופעות הארוך, כתיבת הספר והמשקל שהיה על כתפיו. בוודסטוק הצליח דילן להיעלם מההמונים לשנה וחצי – האוכלוסייה במקום התחלקה לאלו שלא הכירו אותו ואלו שהכירו אך לא התרגשו, היות שוודסטוק הייתה ביתם של אמנים רבים. דילן זכה סוף סוף לפרטיות שייחל לה והצליח לבלות עם ילדיו, אולם התאונה לא השביתה רק אותו אלא גם את חברי ה- Band שהיו רגילים להופיע ללא הפסקה ערב אחר ערב. פתאום, גם להם היה זמן לתהות לגבי עתידם ולגבש את זהותם כאמנים.

חברי ה-Band הגיעו לוודסטוק לארח חברה לדילן ובהמשך שכרו יחדו בית ב- West Saugerties. אותו בית ורוד ומבודד שהדרך אליו עוברת בכביש רעוע מוקף בעצים, זכה לכינוי המפורסם Big Pink. במשך כמה שבועות בקיץ של 1967 דילן התמיד להגיע לשם מדי יום לנגן איתם. הם ביצעו שם למעלה ממאה שירים – חומרים מקוריים של דילן ושל כמה מחברי הבנד לצד מחוות לשירים עממיים ושירי פולק ובלוז כמו טים הרדין, ג'וני קאש, האנק וויליאמס ואחרים. הם לא עבדו על אלבום ביחד, הם פשוט ניגנו בשביל הכיף. מנותקים ממה שהתרחש במקביל בחוף המערבי ומפסטיבל מונטריי, במרתף שלהם הם יצרו את מסיבת הענק בדמות שירים כמו:Million Dollar Bash שלפי דילן היה הגרסה שלהם לקיץ האהבה. ההקלטות האלו הפכו לאחד מהבוטלגים הראשונים בהיסטוריה של המוזיקה. הן יצרו סביבן הילה של מסתורין ואמנים כמו הבירדס, פיטר פול ומרי, ג'ולי דריסקול, Manfred Mann וה- Fairport Convention זכו להקליט גרסאות משלהם לכמה מהשירים הטובים שדילן כתב שם. רק ב- 1975 חלק מההקלטות יצאו רשמית באלבום הכפול, The Basement Tapes.

זו הייתה עסקה טובה לשני הצדדים – הבנד גרמו לדילן להעניק תשומת לב רבה יותר למוזיקה שלו שלפעמים הייתה משנית לטקסטים. לדבריהם, הם לימדו אותו כל מה שהם ידעו על רוק'נרול. דילן נסך בהם את הביטחון לחפש את הזהות שלהם ולהפוך ללהקה בזכות עצמם.

Music for Big Pink אמנם לא הוקלט בבית הוורוד, שהפך מאז לאתר עליה לרגל, אך הוא נולד שם – באווירה שלו ובעבודה המשותפת עם דילן על שירים כמו This Wheel's on Fire ו- Tears of Rage שמצאו את דרכם לאלבום. גם הזמן שבילה רוברטסון עם דילן עשה את שלו, והכתיבה שלו הפכה לציורית וחידתית יותר מהניסיונות הראשונים שלו לכתוב שירים. מלהקת ליווי שניגנה רוקנ'רול של ברים, הבנד מצאה את הקול שלה. רוברטסון סיפר שמגיל צעיר הוא היה גיטריסט זועם שנותן בראש, אך באלבום הזה הוא הוציא את הסולואים המופרעים החוצה לטובת ריפים ואיזון בין שאר הכלים. הוא לא רצה לצעוק אלא להקליט בהרמוניות ולתת מקום לכל חברי הלהקה ובמובן מסוים באלבום הזה אין דמות אחת דומיננטית מהשאר – זו יצירה שלמה ומשותפת, חמישה קולות שמתאחדים לקול אחד.

בחברת התקליטים, Capitol, אהבו את התוצאה של ההקלטות הראשונות ושלחו את הלהקה להקליט את שאר האלבום בלוס אנג'לס באולפן מתקדם יותר עם טייפ של 8 ערוצים. דילן תרם 3 שירים לאלבום וגם אייר את העטיפה, אחרי שלקח כמה שיעורי ציור בזמן שהותו בוודסטוק. רגע לפני שיצא האלבום, הגיעה תאונה נוספת, הפעם של ריק דנקו. זה מנע מהבנד לצאת לדרכים ולקדם את האלבום החדש אך כמו במקרה של דילן, זה רק העצים את המיתוס שלהם. Music for Big Pink הגיע כמו משב רוח מרענן. הסאונד, האסתטיקה, הצילומים של חברי ההרכב שנראו כאילו הגיעו הישר מהמאה ה- 19, הולידו אלבום שיצר קטגוריה משל עצמו. אלבום שעיצב את הסאונד של וודסטוק והאמריקנה ואלבום שהשפיע על מוזיקאים רבים – קלפטון סיפר שאחרי שהאזין לו החליט לפרוש מ- Cream, ריצ'ארד תומפסון מה- Fairport Convention העריץ אותם וקרא לאלבום Counter- Counter Culture וג'ורג' הריסון אמר: ה- Band היו הלהקה הטובה ביותר בהיסטוריה של היקום.

על המשך הדרך בפרק הבא…

Tracklist:
1. The Band – Up on Cripple Creek
2. Ronnie Hawkins & The Hawks – Sick and Tired
3. Ronnie Hawkins & The Hawks – – Honey Don't
4. John Hammond Jr – Big Boss Man
5. Levon & The Hawks – The Stones I Throw (Will Free All Men)
6. Bob Dylan – Baby Let Me Follow You Down
7. Bob Dylan – One Too Many Mornings
8. Dylan & The Band  – Ain't No More Cane on this Brazos – Take II
9. Dylan & The Band  – Big River – Take II
10. Dylan & The Band – One Kind Favor
11. Dylan & The Band  – People Get Ready – written by Curtis Mayfield
12. Dylan & The Band  – Lo & Behold – Take I
13. Dylan & The Band  – Million Dollar Bash – Take II
14. Dylan & The Band – Tears of Rage – Basement Version – Take II
15. The Band – Tears of Rage – Album Version
16. The Band – To Kingdom Come
17. The Band -Long Black Veil
18. The Band – Chest Fever
19. The Band – The Weight – Album Version
20. The Band – The Weight – Last Waltz

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *