אלבום בכורה לפרויקט The Skiffle Players, שיתוף פעולה בין קאס מקומבס (מהמוזיקאים האהובים עלי בתקופה האחרונה) לבין כמה מחברי הרכב הקאנטרי-רוק, The Beachwood Sparks מהגלגול הנוכחי והקודם. ביניהם: הגיטריסט ניל קאסל (חבר ההרכב Chris Robinson Brotherhood ומי שכתב לאחרונה את המוזיקה למופעי האיחוד של הגרייטפול דד בפרויקט Circles Around the Sun), הבסיסט דן הורן (שניגן באלבומו האחרון של ג’ונתן ווילסון), המתופף אהרון ספרקס והקלידן דייב שר. השילוב הזה נולד כשמקומבס שובץ להופיע בפסטיבל וחיפש אחר הרכב שילווה אותו, לדברי ה- Skiffle Players: “ההרכב נולד מתוך הוקרה למוזיקה האמריקאית המסורתית ולשירים העממיים שהועברו מדור לדור ובכל פעם פורשו מחדש בדרך ייחודית ואישית”.
האלבום נפתח עם Coo Coo Bird, שיר שזכה לעשרות ביצועים מג’ניס ג’ופלין לבוב דילן, ה- Pentangle, טאונס ואן זנדט ואחרים, וכאן בביצוע של כמעט 7 דקות עם תיפוף מהיר וסליידים שמכניסים אותך פנימה מיד. Michael Weikel מביא את אווירת ניו אורלינס במקצב בו דידלי ונשמע לרגעים כמו קטע מתוך ג’אם ארוך של הדד ב- Iko Iko או Man Smart, Woman Smarter.
Railroadin’ Some הוא שיר רכבות קלאסי של הנרי תומאס עם ניים דרופינג של המון התחנות בדרך ארוכה ללא יעד ו- Omie Wise הוא בלדת רצח מפורסמת שזכתה גם היא להמון גרסאות, בין היתר של דילן ושל הפנטנגל וכאן בביצוע מרשים (אחד מהשירים היפים באלבום לטעמי). חוץ מזה, תקשיבו גם ל- A Star for You ו- Til Stone Day Comes שמזקקים את אווירת הקאנטרי-פולק הפסיכדלית והחלומית של הלהקה ול- When the Title Was Wrote שניכרת בו ההשפעה של ה- Byrds והוא למעשה טייק אחר על When the Bible Was Wrote, מתוך, A, אלבום הבכורה של מקומבס מ- 2003.
זה חיבור די מתבקש – הוא נראה טוב על הניר (עם ההכרזה על הפרויקט) ונשמע טוב יותר באלבום. צאו לדרך
בהשראת העטיפה, שלא עוצבה באמצעות מחשב, גם הקליפ ל- Always מלא באפקטים אנלוגיים שמשקפים את האווירה והסאונד של ה- Skiffle Players.
כמה מהשירים באלבום בביצועים אחרים:
Oh, listen to my story, I’ll tell you no lies, How John Lewis did murder poor little Omie Wise.
Well, the cuckoo, she’s a pretty bird, and she warbles as she flies.
But she never says nothing till the last day of July.
I’m on my way but I don’t know where
