“ציפורים יתאספו לצדי, דמעות יכסו את עיניי. זורק את ראשי ובוכה, כמו עיטים שחגים בשמים”, כמו מעשיית פולק עתיקה, כך נפתח Singing Saw, אלבומו השלישי של היוצר האמריקאי, קווין מורבי. הוא היה חבר בלהקת ה-Babies והקליט ארבעה אלבומים עם ה-Woods על הבס עד שיצא לדרך משלו ב-2013 עם האלבום Harlem River.
לפני שנתיים בערך, כשגילתי את אלבום הבכורה שלו, מיד נשאבתי לתוכו ולכשרון של מורבי לכתוב שירי פולק-רוק יפים עם אווירת ה-Laid Back מזככת, גם אם לפעמים הם נשמעים כמו משהו שכבר שמעת בעבר. אלבומו החדש נולד, לדבריו, בתקופה רגועה שבה החיים זרמו במסלול נינוח. הוא התיישב בבית קבע ביחד עם זוגתו בסן רפאל בלוס אנג’לס והחל לכתוב שירים על הפסנתר שהשאיר בביתם הדייר הקודם, תוך כדי שהוא לומד לנגן עליו. דווקא אזור הנוחות שעשוי להוות איום על היצירתיות והטריד גם את מורבי כשניגש למלאכת הכתיבה, הוליד את אלבומו הטוב ביותר – הן מבחינת הטקסטים והן מבחינת ההפקה הסינמטית והרגישה והניחוח הגוספלי שלו. מי שאחראי על העיבוד המוזיקלי באלבום הוא המוזיקאי והמפיק סם כהן. השניים נפגשו לפני שנתיים במופע מחווה מיוחד ל-Last Waltz של הבנד שבו השתתפו.
מיד לאחר השיר הראשון, Cut Me Down עם אווירת פולק קודרת, מורבי עובר להילוך חמישי, עם I Have Been to the Mountain, הסינגל הראשון מהאלבום. הוא נשמע כמו האיש שראה הכל – מי שביקר בהרים ונדד בין יבשות ומרחבים. וקל לשכוח שרק לאחרונה הוא חגג את יום הולדתו ה- 28! הזעם בשיר מופנה למותו של אריק גארנר. ב- 2014 (הפרשה שבה גארנר, גבר אפרו אמריקאי בן 43 הסובל מאסטמה, מת תוך כדי מעצר, כששוטר חנק אותו).
כמו ב-Harlem River, גם כאן, שיר הנושא הוא הרצועה השלישית והארוכה ביותר באלבום ואפילו יש דמיון מסוים ביניהם. שניהם מעבירים תחושה רפטטיבית שנבנית לאט וללא מאמץ רב ונראה כאילו אפשר לסנתז אותם בקלות. שם האלבום, Singing Saw, נבחר לדבריו של מורבי היות שהוא מסמל דואליות – המסור ככלי שיכול להיות הרסני מצד אחד אך גם ניתן ליצור באמצעותו מוזיקה שלווה.
ב-Drunk and on a Star הוא מוצא נחמה בגיטרה שמארחת לו חברה וביופי שבוקע ממנה, עם פרפרזה למשפט המפורסם: “הכל היה יפה ושום דבר לא כאב” של הסופר קורט וונגוט. “דורת’י”, הסינגל השני, הוא ה-“מרים” הנוסף של האלבום ואפשר לשמוע בו את ההתפתחות בהפקה של מורבי – הצבע שמוסיפים כלי הנשיפה וסולו הפסנתר על רקע גיטרות עמוסות בריוורבים שמהם מטפס השיר לגבהים חדשים.
יום לפני צאת האלבום, בשבוע שעבר, פרסם מורבי בעמוד הפייסבוק שלו את Destroyer והכריז שזהו השיר האהוב עליו מתוכו. קשה שלא להסכים איתו. מורבי נשמע כמי שיושב על גדות הנחל ותוהה בגעגוע לאן נעלמו כל אהוביו. צלילי הפסנתר וסולו הסקסופון ביחד עם קולות הרקע העדינים מעניקים לו ממד של ריחוף, בין ערות לחלום. Water, שחותם את האלבום נשמע בקלות כמו שיר אבוד של דילן משנות ה- 70 המוקדמות וכשמורבי שר “אם את מוצאת מים, קראי בשמי” אי אפשר שלא לשמוע את המבטא הדילני יוצא החוצה.
מורבי עשה לעצמו הרגל לצאת להליכה יומית בטבע וברחובות הצדדים של שכונתו מדי יום, לפני שהשמש שוקעת. כמי שמנסה להתמיד בהליכות בשדות של הקיבוץ, זמן האיכות הזה הוא Setting נהדר להאזין למוזיקה ללא הסחות דעת ו- Singing Saw מסתמן כמו הפסקול החדש של הטיולים הקצרים שלי. בינתיים, התמסרתי אליו גם בשעה שניקיתי את התנור בבית והורדתי ממנו כמה שכבות של לכלוך שהתקשה בפנים.
כל כך נכון
אשמח לשמות של דברים דומים 🙏🏾