ספיישל ג’ונתן ווילסון

לרגל צאת אלבומו השני של ג’ונתן ווילסון, Fanfare, ברק חיימוביץ’ ואני הקדשנו לו תכנית מיוחדת ששודרה בקול הקמפוס וברדיו הבינתחומי.

מתוך אתר קול הקמפוס: בגיל 36, ראה אור אלבום הבכורה הרשמי של ג’ונתן ווילסון, Gentle Spirit, ומיקם אותו כאחד מהיוצרים המעניינים והרגישים שפועלים כיום. המבקרים שיבחו את האלבום, שהוקלט באופן אנלוגי בהפקתו המבריקה של ווילסון, והמגזין הבריטי מוג’ו דירג אותו במקום הרביעי במצעד האלבומים הגדולים של שנת 2011. לרוב הוא אוחז בגיטרה, אך באולפן הוא מולטי אינסטרומנטליסט שמגנן גם על קלידים, בס, תופים וכלים אחרים.

הבית השני של ווילסון הוא Fivestar, האולפנים שלו בלוס אנג’לס שידועים בזכות ציוד ההקלטה האנלוגי שברשותו. באולפנים אלו הוא הקליט את אלבומו החדש וגם אלבומים בהפקתו, כמו חלקים מהאלבום החדש של המוזיקאי הבריטי הוותיק, רוי הארפר, שאיתו הוא משתף פעולה גם בהופעות.

רשימת האמנים שאיתם ווילסון ג’מג’ם, הקליט או הופיע כוללת את אריקה באדו, אלביס קוסטלו, ואן מוריסון, טום פטי, ברוס ספרינגסטין, בוני פרינס בילי, ג’ייקוב דילן  ועוד מוזיקאים רבים. באוגוסט 2012 הוא התארח ב- Move Me Brightly, מופע המחווה לסולן ולגיטריסט הגרייטפול דד המנוח, ג’רי גרסיה, לציון יום הולדתו ה- 70. המופע התקיים באולפנים של גיטריסט הלהקה, בוב וויר, שאיתו הוא גם שיתף פעולה בהמשך בכמה הופעות משותפות.

אלבומו Fanfare הוכיח שלווילסון יש עוד הרבה מה להציע לנו. בין המשתתפים באלבום הם כמה מגיבוריו – דיוויד קרוסבי, גראהם נאש וג’קסון בראון שתרמו את תו התקן של ההרמוניות הווקאליות ורוי הארפר שכתב את המילים לאחד מהשירים. אי אפשר שלא לשמוע את ההשפעות של מה שווילסון מכנה כ-“שנות הזהב”, מוזיקה שנעשתה מ- 67 ועד 75, עם דגש חזק על המוזיקה והאווירה של דרום קליפורניה. ווילסון מדלג בביטחון מפולק, לרוק פסיכדלי, לקאנטרי ולג’אז ומתכתב עם אלבום הבכורה המעולה של דיוויד קרוסבי, עם ניל יאנג וה”קרייזי הורס” ועם פינק פלויד.