ב-14 בפברואר 1968 נבחרת מכובדת של מוזיקאים התכנסה במועדון Whisky a Go Go בלוס אנג’לס. סביב השולחנות ישבו דיוויד קרוסבי מלהקת הבירדז, סטיבן סטילס וכמה מחברי הבאפלו ספרינגפילד, ג’ון סבסטיאן וחברי The Mamas & The Papas. כולם באו לצפות בלהקת ה-Hollies שהגיעה מאנגליה, ובמיוחד בפלא המוזיקלי שלה – גרהאם נאש. אחרי ההופעה קרוסבי, סטילס ונאש הסתובבו יחד בעיר ואז סטילס זרק את הפצצה לאוויר ושאל את קרוסבי – “מי מאיתנו יגנוב אותו?”
תוך כמה חודשים הקולות של השלושה כבר הצטלבו יחד להרמוניה המופלאה שגרמה לכל מי ששמע אותם להישאר עם פה פעור. נאש עזב את ההוליס, הלהקה שהוא ייסד בתחילת שנות השישים, עזב את חברי ילדותו ואת אשתו ויצא לדרך חדשה עם חבריו בעולם החדש והנוצץ מעבר לים – בלוס אנג’לס.
קרוסבי, סטילס ונאש הביאו איתם משב רוח מרענן ואופטימי אל שנות השישים המאוחרות והרמוניות קוליות מופלאות שמעטים הצליחו לחקות. הם חתומים ביחד ולחוד על כמה משירי המחאה הגדולים בהיסטוריה אך גם מייצגים דרך חיים הדוניסטית שרבים בתרבות הנגד סלדו ממנה. אלבום הבכורה שלהם זכה להצלחה אדירה והוליד תנועה שלמה של סינגר-סונגרייטרים ושל כתיבה אישית. הוא הגדיר מחדש את הסאונד של קליפורניה והשפעתו על תעשיית המוזיקה האמריקאית הורגשה עד שנות השבעים המאוחרות.
השבוע בספיישל של חצות באן 88 אורי ב”ש ואני חזרנו 50 שנה אחורה אל אלבום הבכורה של CSN. אל הדרך המוזיקלית שעשה כל אחד מהם עד לאותו רגע, אל שיתופי הפעולה וההצטלבויות בדרך, אל המוזיקאיות והאהבות (המשותפות לעיתים) שהיוו השראה להרבה משירי האלבום, ואל ימים פוריים עם כימיה נדירה – לפני שהתחילו מאבקי האגו של הסופרגרופ הגדולה בהיסטוריה של הרוק.
הצמד גיל מטוס ואורי ב”ש, כל הכבוד על הידענות ההגשה המרתקת והתוכן העשיר .
אני שגדלתי על CSNY, ןמעריץ את העבודות המשותפות שלהם ושל כל אחד בנפרד ובצמדים ושלישיות מלווה אותם מאז 1968, אתם חידשתם לי והעשרתם לי את החוויה.
ועל כך תודה רבה לכם