אלבומי השנה 2018

מרוב שנלחצתי שלא אספיק לכתוב את רשימת סיכום השנה יצא שהיא מוכנה כבר מאמצע נובמבר. אז עדיף מוקדם מאשר אף פעם.

הרשימה השנה מחולקת לשלושה חלקים – “פולק, קאנטרי, רוק, אמריקנה”, “ג’אז וגרוב” ו-“פסיכדליה” וכמו כל ניסיון מיון, אני יודע שגם החלוקה הזו רחוקה מלהיות מושלמת, אבל היא עדיין הדרך הכי טובה שמצאתי להציג אמנים כמו ג’ון פריין ו-Kikagaku Moyo ביחד. בשונה משנים קודמות, החלטתי לתת מקום גם לשירים בודדים להיכנס ולא רק לאלבומים – למרות שאלבומים הם עדיין החלק העיקרי כאן. וגם הפעם אין פה דירוגים, ציונים או כל מיני הכתרות – זו רשימה אישית של המוזיקה שליוותה אותי במשך השנה. ואם אפשר להצביע על מגמה אחת שעולה ממנה ומהתכנית השבועית שלי “מצב טיסה” בכאן 88, היא שיש מלא ג’אז טוב שקורה עכשיו. בקרוב יהיו תכניות סיכום שנה ויש גם פלייליסט בספוטיפיי להאזנה.

*תודה גדולה לעדי רמלר על העיצוב ולסיון טאטי על העריכה הלשונית.

עדכון – תכניות סיכום שנה בכאן 88 להאזנה: חלק 1 | חלק 2 | חלק 3

פולק – קאנטרי – רוק – אמריקנה

Anna St. Louis – If Only There Was a River

Mare Records

חברה של קווין מורבי היא חברה שלי. ואנה סיינט לואיס היא חברה של מורבי, וגם חברה בלייבל שלו, Mare. מורבי הפיק, ביחד עם King Tuff את If Only There Was a River, אלבום הבכורה של לואיס ושניהם גם משתתפים בו. הטבע נמצא כאן כל הזמן, עם שירים כמו Water, Desert, Wind ואפילו קטע קצר כמו “דייזי” שכולו על טהרת הגיטרה בלבד מסתיים בשורה: “דייזי, יושבת על שפת הנהר”. הקול העדין של סיינט לואיס עטוף בצלילים שיוצרים לעיתים אווירה קודרת ותחושה מטרידה, כמו ב- The Bells שנשמע כמו משהו מעולם של טאונס ואן זנדט ובסיומו לא נותר אלא לתהות למי צלצלו הפעמונים?

Understand | The Bells

Bonny Doon – Longwave

Wodsist

ארבעת חברי Bonny Doon מדטרויט שכרו בית ליד אגם במישיגן כדי להקליט את אלבומם השני Longwave. זה נכון שהסיפור של להקה שהולכת להתבודד בטבע כדי לחפש את עצמם וליצור, קצת הפך לקלישאת קומוניקטים, אבל השורה התחתונה היא המוזיקה ו-Bonny Doon יצרו אלבום נהדר מלא במרחבים. השירים קרמו עור וגידים מתוך ג’אמים ולמרות שהם יחסית לא ארוכים, הם יוצרים תחושת זמן אחרת עם שילוב של אווירה חורפית וכמיהה אל קליפורניה – משם הלהקה לקחה את שמה. הנה סיפור נחמד על Saw a Light – בובי קולמבו, אחד משני כותבי השירים בלהקה, סיפר שהוא השתתף באיזה טקס מרפא בצפון מישיגן, שבו המשתתפים יושבים במעגל ושרים שירים כל הלילה. הוא מצא את עצמו במבוכה בלי שום דבר מקורי לתרום חוץ ממחווה לרולינג סטונס. על מה שקרה שם הוא כתב את השורה “לא היה לי שיר, אז שאלתי אחד ישן” שממשיכה עם מילות הפזמון של Wild Horses.

 Long Wave | Saw a Light |  A Lotta Things

Cut Worms – Hollow Ground

Jagjaguwar

מקס קלארק קורא לעצמו Cut Worms, כינוי שהוא לקח מפואמה של המשורר והאמן האנגלי בן המאה ה-18, ויליאם בלייק. אלבום הבכורה שלו Hollow Ground הוקלט על טייפ של שמונה ערוצים באולפן של ג’ונתן ראדו מלהקת Foxygen, והוא נשמע כמו משהו שהגיח הישר משנות ה-60 עם בלדות פופ קליטות וסאונד חם שגורם לך להתחבר אליו מיד. קחו קצת Everly Brothers ו-Kinks וכמובן את הביטלס וקיבלתם אלבום שכולו כיף. זה כמובן מתכון לקלישאות, אבל גם רטרו צריך לדעת לעשות ו- Cut Worms פשוט עושה את זה טוב!

 Till Tomorrow Goes Away | Don’t Want to Say Good-bye

Damien Jurado – The Horizon Just Laughed

Secretly Canadian

כשדמייאן ג’וראדו שחרר את Over Rainbows and Rainier, הסינגל הראשון מהאלבום, לא כל כך ידעתי למה לצפות. כש-Allocate הסינגל השני הגיע אחריו, נשמתי לרווחה – הוא עשה את זה שוב! ואפילו הביא איתו איזה משב רוח מרענן של סול. אחרי סדרת אלבומים עם המוזיקאי והמפיק ריצ’רד סוויפט ז”ל (שהלך לעולמו השנה בגיל 40), ג’וראדו בחר להפיק את  The Horizon Just Laughedלבד ולראשונה. התוצאה היא אחד האלבומים הטובים שלו אחרי יותר משני עשורים שהוא נמצא בשטח. ואם באלבומים הקודמים והטובים שלו הייתה לעיתים תחושה של מאמץ, נראה שכאן השירים פשוט זורמים ממנו החוצה בצורה טבעית ופשוטה. ג’וראדו היה אמור לחזור לכאן להופעה נוספת לפני חודשיים – נותר רק לקוות שיגיע שוב והלוואי שיותר אנשים ישמעו אותו.

Allocate | Percy Faith | The Last Great Washington State

Garcia Peoples – Cosmic Cash

Beyond Beyond Is Beyond

כן, זה די צפוי שלהקה שנקראת Garcia Peoples תיכנס לסיכום השנה שלי. וכדי לוודא שאתם יודעים את מי הם מעריצים, הם גם דאגו להזכיר את צמד המילים Dark Star כבר בשיר שפותח את אלבום הבכורה שלהם, Cosmic Cash. ההשפעות מותזות לכל עבר וכל מי שאוהב רוק אמריקאי מהבנד, דרך האחים אולמן ועד הגרייטפול דד ימצא את עצמו בבית. כמיטב המסורת, יש פה הרבה ג’אמים אך בשונה מלא מעט להקות עכשוויות שמנסות לשחזר את הסאונד הזה, Garcia Peoples לא נשמעים כמו חיקוי ומביאים איתם הרבה גוד וייבס. קיץ האהבה לא באמת נגמר אף פעם.

Hangin’ On | Suite: Cashing Out / Sigh of Relief / The Midnight Dancer / All the Time / Distant Lands

Haley Heynderickx – I Need to Start a Garden

Mama Bird

“אני צריך להתחיל פילאטיס” – היה משפט שאמרתי לעצמי במשך כמה חודשים, ואולי זה מה שמיד תפס אותי בשמו של אלבום הבכורה של היילי הנדריקס, I Need to Start a Garden. היא גדלה בעיירה קטנה ליד פורטלנד אורגון ובגיל 11 חלמה שהיא הופכת לג’ימי הנדריקס הנשית ומעלה את הגיטרה שלה באש. אך המורה היחיד לגיטרה שהיה זמין באזור שלה בכלל הגיע מעולם הבלו-גראס ועבד איתה על פריטות ועל תרגולים חוזרים ונשנים שאפשר לשמוע היום בנגינה שלה. השנה הייתה לי הזכות לראות אותה מופיעה בלונדון מלווה בגיטרה אקוסטית של 12 מיתרים בלבד. זו הייתה הופעה מאתגרת במתחם סגור ללא שום מיזוג. הזיעה נטפה מכל עבר ובשלב מסוים היילי ביקשה ממישהו מהקהל שיזרוק לה איזו מגבת או חולצה ואפילו ביקשה לפתוח את יציאות החירום רק כדי שייכנס קצת אוויר. ובתוך הסאונה שנוצרה שם, כולל אזעקה שהחלה לפעול בגלל החום הבלתי נסבל, היילי הצליחה להחזיק את הקהל לבדה – עם המון חן, הומור עצמי ומבוכה קלה. היא הגישה ביצועים אינטימיים לשירים שלה וצלחה פריטות לא פשוטות גם כשהיא הזיעה מהאצבעות. כמה דקות לפני ההופעה פגשתי אותה ליד דוכן קטן של תקליטים ושאלתי מה עם הגינה? האם היא התחילה אותה? עם הרעש ברקע והקול העדין שלה לא כל כך הצלחתי לשמוע את התשובה – אבל די בטוח שהגינה עוד תחכה לה.

 Untitled God Song | The Bug Collector | Jo

Jennifer Castle – Angels of Death

Paradise of Bachelors

לקראת גיל 40 ניגשה המוזיקאית הקנדית, ג’ניפר קסטל, ליצור את אלבומה החמישי, Angels of Death שנכתב והוקלט בכנסיה בת 150 שנים לא רחוק מביתה על גדות ימת אירי. זהו גם אלבומה הראשון בלייבל הפולק Paradise of Bachelors, בית הגידול של Hiss Golden Messenger, סטיב גאן ומוזיקאים נוספים, שמביאים איתם פרשנויות מיוחדת לשורשים של המוזיקה האמריקאית. המוות והאובדן נמצאים בליבו של האלבום, וקסטל מתמודדת איתם בצורה מעוררת השראה – כשהיא עוטפת את המילים ברוך עם בלדות קאנטרי שמביאות הרבה נחמה. בין אם זה באווירת הקאנטרי -סול העדינה של Crying Shame דרך Rose Waterfalls שבו היא מהרהרת על החמקמקות והאבסורד של המוזה ועד ל-Texas, אחד השירים הטובים באלבום, שבו שרה קסטל: “תאמין בי ואני ארים אותך מהקבר הקטן שלך”.

Crying Shame | Texas | Rose Waterfalls

John Prine – Tree of Forgiveness

Oh Boy

זמר הפולק והקאנטרי הוותיק ג’ון פריין החל את דרכו בתחילת שנות ה-70 עם שירים כמו Sam Stone ו-Angel from Montgomery והתגלה ככותב שירים בחסד בעיקר בקרב מוזיקאים אחרים אך לא מספיק בקרב הקהל. בוב דילן, ג’וני קאש ורוג’ר ווטרס היו חלק מהאמנים שהיללו אותו כאחד מכותבי השירים הגדולים במוזיקה האמריקאית. The Tree of Forgiveness הוא האלבום הראשון שלו עם חומרים מקוריים מזה 13 שנה ועל הפקתו אמון דייב קוב, מי שעובד עם כמה מהשמות הטובים באלטרנטיב קאנטרי כמו סטרג’ייל סימפסון, כרטיס סטייפלטון, ג’ייסון איזבל ואחרים. בגיל 71 ואחרי כמה עשורים של פעילות האלבום של פריין הגיע למקום החמישי במצעד האמריקאי והעניק לו את החשיפה שהוא כל כך ראוי לה. תקשיבו ל-Summer’s End המלנכולי, ול-Lonesome Friend of Science שהוא עוד דוגמא ליכולת של פריין לכתוב טקסטים נהדרים גם ממרום גילו. במקרה הזה הוא כותב מנקודת מבטו של אדם שמבקש להישאר חופשי בתודעתו אל מול העולם החיצוני שנהיה יותר מורכב ופחות מובן. וכל זה מסתיים ב-When I Get to Heaven עם הרבה הומור – לאחר שהוא החלים מסרטן בריאות הוא מפנטז על כל מה שהוא יעשה לאחר מותו – למשל לעשן סיגריה באורך תשעה מיילים. (רגע לפני פרסום הרשימה פורסמה ב-CBS כתבה על התחייה המאוחרת של פריין)

 Summer’s End | The Lonesome Friends of Science | When I Get to Heaven

Marisa Anderson – Cloud Corner

Thrill Jockey

אלבומי גיטרות הם מעין ז’אנר בפני עצמו ולרוב גם טריטוריה גברית. הגיטריסטית מריסה אנדרסון מפורטלנד שבאורגון היא אחד הדברים הטובים והמרעננים שקרו לז’אנר הזה בשנים האחרונות. אלבומה Cloud Corner מלא בשכבות של גיטרות אקוסטיות וחשמליות, מלא בהבעה ולא נופל למלכודת הטכניקה. אנדרסון יוצרת מוזיקה כמעט אמביינטית עם הגיטרה ומתחברת אל הלב של אמריקה.

Lift | Sant Feliu de Guíxols | Angel’s Rest

Modern Studies – Welcome Strangers

Fire

האלבום השני של הרביעייה הסקוטית Modern Studies הוא פרויקט שאפתני וקולקטיבי שבו השלם גדול יותר מחלקיו. הוא הוקלט באולפן הביתי של פיט הארווי, לא רחוק מהעיר פרת’ בסקוטלנד בזמן ששאר חברי הלהקה התארחו אצל משפחתו. הם העבירו את הימים ביצירה ולא רק של מוזיקה אלא גם של בישולים. בין ההשפעות שלהם הם מונים את לורי אנדרסון, Talking Heads, אליס קולטריין, מת’יו אי וויאט ורוברט קירבי (שכתב עיבודים לשיריו של ניק דרייק). ב-Welcome Strangers יש יותר קולות, יותר נגנים, יותר צלילים ויותר שכבות, עם סינתיסייזרים, מכונת תופים, כלי נשיפה וכלי מיתר שחלקם הוקלטו בכנסייה מקומית. את כל העושר המוזיקלי הזה ערכו חברי הלהקה לאלבום סינמטי ומלא במרחבים, כזה שחושף עוד שכבה של יופי בכל האזנה.

Disco | Horns & Trumpets

Phosphorescent – C’est La Vie

Dead Oceans

בשנה הבאה יגיעו סיכומי העשור וקשה לדמיין רשימה כזו בלי האלבום Muchacho של Phosphorescent מ-2013 ובמיוחד השיר Song for Zula. מאז עברו חמש שנים ומת’יו הוק, האיש מאחורי הלהקה, כבר נמצא במקום אחר – יש לו אישה (שגם מנגנת לצדו בהרכב), שני ילדים והוא עזב את ניו-יורק לטובת נאשוויל שם הוא בנה את האולפן הביתי שלו. נוחות היא תמרור אזהרה אך הוק מצליח לנתב אותה ברגישות ובכנות באלבומו השביעי, C’est La Vie. בין אם זה Christmas Down Under עם צלילי הווקודר, Around the Horn המג’ומג’ם, My Beautiful Boy היפיפייה שנכתב מאב לבנו, או הסלייד גיטר השמימי של These Rocks, האלבום של Phosphorescent מלא ברגעים שבא לך פשוט להיעלם בתוכם.

 Christmas Down Under | My Beautiful Boy | These Rocks

Rosali – Trouble Anyway

Scissor Tail / Spinster Sounds

אחת התגליות הטובות שלי השנה היא המוזיקאית מפילדלפיה, רוזלי מידלמן, שהוציאה את אלבומה השני Trouble Anyway. רוזלי מלווה כאן בנבחרת מרשימה של מוזיקאים ביניהם נגנית הנבל מרי לטימור, נגן הבנג’ו והמתופף ניית’ן בולס (שניהם הוציאו גם אלבומים משלהם השנה) והמתופף צ’ארלי הול מ-The War on Drugs. קחו שירים כמו Dead & Gone, Who’s To Say ו-If I Was Your Heart ותגלו את אחד מאלבומי הפולק-רוק הטובים שחמקו מתחת לרדאר השנה. (האלבום המלא לא זמין להאזנה בספוטיפיי או בבנדקמפ)

 I Wanna Know 

The Skiffle Players – Skiff

Spiritual Pajamas

הסקיפל פליירס נולדו לצורך הופעה אחת ופשוט נשארו ביחד. שיתוף פעולה בין קאס מקומבס (יוצר מוכשר בזכות עצמו שעתיד להוציא אלבום נוסף בתחילת 2019) לבין כמה מחברי הרכב הקאנטרי-רוק, The ,Beachwood Sparks ביניהם הגיטריסט ניל קאסל (Chris Robinson Brotherhood) ודן הורן (Jonathan Wilson, Circles Around the Sun). ב-2016 הם הוציאו את אלבום הבכורה ‘Skiffelin שממשיך את החזון של גראהם פרסונס ליצור מוזיקה אמריקאית קוסמית, כזו שתהיה מחוברת לשורשים הארציים אך גם לממדים השמימיים והפסיכדליים. ב-Skiff, אלבומם השני, הם ממשיכים את החגיגה האמריקאית בין שמיים וארץ. הסקיפל פליירז מתייחסים אל ה-“סקיפל” לא כז’אנר מוזיקלי אלא כרעיון – איש הסקיפל שר את השירים של כולם וקורא לאנשים להיות חופשיים, לרקוד כמו משוגעים, ובאופן כללי לא לקחת את החיים יותר מדי ברצינות.

Local Boy | Skiffleman |
The Law Offices of Dewey, Cheatum, and Howe

Spiritualized – And Nothing Hurt

Fat Possum

ג’ייסון פירס מספיריטואליזד ראה יותר מפעם אחת את הסוף. בשנים האחרונות הוא מיתן את אורח החיים שלו, התנקה מהכל והוציא אלבום ראשון אחרי שש שנים. לדבריו, And Nothing Hurt הוא גם האלבום האחרון של ספיריטואליזד. בראיון לטיים אאוט עם אורי זר אביב הוא סיפר שרצה להקליט את האלבום הזה עם ביג בנד כמו פעם, רק שלא היה לו מספיק כסף ולכן לקח לו כל כך הרבה זמן להגיע לסאונד שהוא רצה בדרכים  אחרות. And Nothing Hurt הוא אלבום עם הפקה גרנדיוזית ותפקידים שנכתבו לעיתים ללהקה של כמעט 20 נגנים. זה נשמע לפעמים כמו תזמורת רוק גדולה ועשירה בצלילים, אך באותו הזמן גם אינטימית ומזמינה עם כמה שירים שהם סוג של המנונים. תוציאו את חליפת החלל מהארון וצאו לדרך.

I’m Your Man | A Perfect Miracle | Here It Comes (The Road) Let’s Go

ועוד כמה שירים

Amen Dunes – Believe
דיימון מקמהון (Amen Dunes) במעין דיאלוג עם אמו בבית חולים, בשיר שנכתב לאחר שנודע לו שהיא חולה בסרטן. שש דקות מטלטלות, מלאות בתנועה עם בילד אפ מופתי. אחד השירים הכי טובים שיצאו השנה.

Jess Williamson – Wild Rain
ג’ס ווילאמסון עזבה את טקסס, עברה ללוס אנג’לס והוציאה את אלבומה השלישי והחולמני יותר Cosmic Wink, בהשראת סביבתה החדשה. אולם Wild Rain מביא איתו אווירה אחרת – יותר מהורהרת וקודרת.  לאט לאט, עם גיטרה אקוסטית ופנדר רודס וויליאמסון בונה את המתח וכשהתופים מגיעים אחרי אמצע השיר, כל מכה נשמעת כמו רעם. גשם כבד עומד ליפול.

Loma – Black Willow
“בגלל שרכבתי עד הקצה. בגלל שהחיים שלי מתים” כך נפתח השיר Black Willow שחותם את אלבום הבכורה של הטריו Loma. אפל, מפחיד, מהפנט, איטי ומלא ביופי. ואחרי שתצפו בקליפ, חפשו את התגובה הראשונה ביוטיוב שתוביל אתכם אל 1970. 

Michael Nau – Less Than Positive
מייקל נאו, בעבר חצי מהצמד Cotton Jones, הוא אחד מיוצרי האינדי-פולק הטובים שאתם לא מכירים. בשלוש השנים האחרונות הוא מוציא אלבומי סולו בקצב מכובד, והשנה הוא החליט להקליט עם להקה אלבום שנשמע חי יותר. Less Than Positive הוא שיר ישן יותר שהוקלט כאן מחדש.

Kurt Vile – Bassackwards
אחרי אלבום משותף עם קורטני ברנט, קורט וייל חזר עם Bottle It In אלבומו השביעי. Baasackwards, אחד השירים הארוכים באלבום, נפרש על פני כמעט 10 דקות של ג’אם מדיטטיבי ומאוורר, עם גיטרות אקוסטיות וצלילים מרוחים שגורמים לך להרגיש שאתה נמצא בתוך לופ – ללא התחלה וללא סוף.

https://www.youtube.com/watch?v=pOFWHty4XFQ.

ג’אז – גרוב

Chip Wickham – Shamal Wind

LoveMonk

במשך שנים שידרתי ברדיו קול הקמפוס את התכנית השבועית “שאמאל”, כך שכותרת האלבום הזה לא השאירה לי ברירה אלא לעזוב הכל ולהתחיל להאזין לו מיד. למרות שהוא נמצא כבר שלושה עשורים בשטח, Shamal Wind הוא אלבומו השני של הסקסופוניסט והחלילן הבריטי, צ’יפ וויקהם. מתארחים בו הסקסופוניסט נט ביקרל ונגן החצוצרה מת’יו הולסול – שהם חלק מרשימה ארוכה של מוזיקאים שהוא ניגן איתם במשך השנים. הסאונד של האלבום נע בין ספירטואל ג’אז כמו בקטע הנושא או ב-The Mirage לבין Funk כמו ב-Shake Eyes. הוא עשוי טוב ומזמין להאזנה גם את מי שהמילה ג’אז עשויה להרתיע אותו – נקווה שזה יפתח לוויקהם את התיאבון להקליט עוד.

 Barrio 71 | Shamal Wind

emanative – Earth

Jazzman

Emanative הוא שם הבמה של המפיק והמתופף ניק וודמנסי, בנו של המתופף מיק וודמנסי, שליווה את דיוויד בואי בתחילת שנות ה-70 והיה חבר בלהקת הליווי שלו בזיגי סטארדסט. יותר מ-20 מוזיקאים מנגנים באלבומו Earth, ביניהם הסקסופוניסט הוותיק אידריס אקמור (שהוציא אלבום כפול משלו השנה), הסקסופוניסטים נט בירקל ותמר אוסבורן, הזמרת הטורקיה Ahu ששיתפה פעולה עם Flying Lotus, ונגן הקלידים הניגרי Dele Sosimi שניגן ב-Egypt 80, ההרכב שליווה את פלה קוטי, אבי האפרוביט, בשנות השמונים. Emanative מנצח על התזמורת הענקית הזו שיוצרת סאונד מגוון ועשיר מאוד – ג’אז, אפרו-ביט, אמביינט, מוזיקה הודית וסאונדים אלקטרוניים, במסע מוזיקלי שמתחיל בזריחה ומסתיים באזור הדמדומים.

 Dawn Child (Sunrise) | Spice Route Suite feat. Nat Birchall | Heaven’s Mirror feat. Idris Ackamoor & David Molina

Hailu Mergia – Lala Belu

Awesome Tapes From Africa

היילו מרגיה ניגן בשנות השישים והשבעים באתיופיה בהרכב שנקרא Walias Band שהפך במהרה ללהקת הבית במלון הילטון באדיס אבבה. הם ביצעו מחוות לביטלס ולג’יימס בראון לצד שירים אתיופים פופולאריים, כשהם משלבים כלים חשמליים והשפעות של ג’אז וFאנק. שנים לאחר מכן הוא עבר לארה”ב ועבד כנהג מונית עם קלידים בבגאז’. ייתכן ולא היינו שומעים עליו לולא העבודה של בריאן שימקוביץ’, מייסד הלייבל Awesome Tapes from Africa שאמון על ההוצאות המחודשות להקלטות נדירות של מרגיה שראו אור בשנים האחרונות. מאז מרגיה נמצא בדרכים ואפילו ביקר אותנו כאן פעמיים בארץ עם הטריו שלו, ולאחר יותר מ-15 שנים, בגיל 72 הוא הוציא אלבום חדש. ב-Lala Belu תשמעו חומרים חדשים לצד מוזיקה אתיופית מסורתית כמו Tizita שיר בן 75 שנה שזכה פה לביצוע של 10 דקות.

Gum Gum | Tizita

Hampshire & Foat – Night Shade

Athens Of The North

שיתוף הפעולה בין הג’אזיסט גרג פואט לבין קלידן ה-Bees, וורן המפשיר, יצא לדרך בשנה שעברה. Galaxies Like Grains of Sand, אלבום הבכורה שלהם, נכנס לרשימת אלבומי השנה שלי ל-2017 כפסקול ליילי, שמיימי ויפיפה. את השנה הם פתחו עם The Honeybear, שהוא מעיין פסקול אמבינטי לספר ילדים דמיוני בשילוב של הקלטות שטח מהאי וויט, מקום מגוריהם של הצמד. ב-Nightshade, אלבומם השני שיצא השנה, הם פנו אל עולם המסתורין של ה-Library Music. “מוזיקת ספריה” היא מוזיקת רקע מגוונת שיועדה לתסכיתי רדיו, סרטים ותוכניות טלוויזיה. היות שהמוזיקה הזו הוקלטה לצרכים ייעודים, ההדפסות היו לרוב מצומצמות מאוד, לעיתים עשרות עותקים בלבד, מה שהפך אותה לאוצר עבור אספני תקליטים. כחלק מהתחייה שלה בשנים האחרונות, רואה אור בימים אלה הסרט The Library Music Film שבו המוזיקאי והמפיק שון לי נפגש עם כמה מהשמות החשובים שעומדים מאחורי הצלילים האלו וגם עם כמה מפיקים ודיג’יים בולטים, שמשתמשים ב-Library Music כמקור עשיר לסימפולים. המפשיר ופואט, שהם גם אספני תקליטים, יצרו אלבום אינסטרומנטלי שלם ברוח ה-Library Music. מהעיצוב המינימליסטי של העטיפה ועד לסאונד, אתם יכולים לשמוע כאן מערבוני ספגטי, סצנות מותחות, נסיעה נעימה לאורך החוף, סצנות ארוטיות ואולי כל מה שתרשו לעצמכם לדמיין כשתאזינו לאלבום.

 Mariposa Lily | Lost In Nostalgia

Idris Ackamoor & The Pyramids – An Angel Fell

Strut

נגן הסקסופון אידריס אקמור הקים את להקת הפירמידות בשנות ה-70, והם הספיקו להוציא שלושה אלבומים עצמאיים שלוו במופעים תיאטרליים של ג’אז ומחול, לפני התפרקות הלהקה ב-1977. לפני כמה שנים הם חזרו עם הוצאות מחודשות לאלבומיהם הראשונים לצד אלבומים חדשים כמו We Be All Africans שנכנס לסיכום השנה של 2016. בשנה שעברה הם אף ביקרו כאן להופעה אחת במועדון התדר כחלק מהסדרה “ג’אז זה מגניב”, וניגנו כמה שירים שמצאו את דרכם אל אלבומם החדש. An Angel Fell הוא השיא הקריאטיבי של אידריס והפירמידות – מסע קוסמי שבנוי על היסודות של סן רא, פרעה סנדרס ופלה קוטי. על ההפקה אמון מלקולם קטו מה-Heliocentrics והטאץ’ שלו מורגש באווירה הפסיכדלית יותר של האלבום. חלק מהשירים עוסקים בהתחממות גלובלית ובשוויון זכויות והטיון האינסטרומנטלי, Soliloquy For Michael Brown הוקדש לזכרו של מייקל בראון שנורה על ידי קצין משטרה ב-2014 והפך לאחד מסמלי המחאה Black Lives Matter. אך אידריס אקמור מנתב את המחאה ואת החששות למסר אופטימי יותר ו-An Angel Fell הוא חגיגה מוזיקלית שמציעה תקווה וגאולה.

 An Angel Fell | Message to My People

Ill Considered – Ill Considered 3

Strut

בסיכום של השנה שעברה המלצתי כאן על הטריו הבריטי Wildflower וכתבתי ששניים מחבריו מנגנים גם בהרכב Ill Considered. השנה הם הוציאו את אלבומם השלישי והפכו לאחד הכוחות העולים בספיריטואל ג’אז – עם דגש מתמיד על אלתור, אתיקת DIY וקצב מכובד של אלבומי הופעות שצצים בבנדקמפ. את רוב החומרים שלהם לא תמצאו בספוטיפיי.

Full Album

Kamasi Washington – Heaven & Earth

Young Turks

הוא הפך ל”נער הפוסטר” של הג’אז החדש, גרם להיפסטרים להקשיב לג’אז וללא מעט ויכוחים בשנה האחרונה בנוגע לכישוריו ולמקוריותו. יש מי שקראו לו מגלומן, והעטיפות הרציניות שלו וההגזמה באורך של אלבומיו תרמו לכך כמובן. לא פלא שקמאסי וושינגטון הוזמן לנגן בפסטיבל “מטאור” ולא באירועי ג’אז אחרים בארץ, שרובם עדיין נוקטים בגישה שמרנית יותר. Heaven & Earth הוא אלבום מוגזם כמו כל מה שקאמסי עושה ואם לא מספיקות לכם שעתיים וחצי ממנו, הרי שלאלבום צורף EP בשם The Choice עם עוד 40 דקות של מוזיקה. המאסיביות הזו עשויה להרתיע, אך כשנכנסים פנימה קשה שלא לאהוב את קמאסי, ואחרי שרואים אותו בהופעה זה רק מתעצם. Heaven & Earth נמצא על כל הספקטרום – מהרגעים הספירטואליים ודרך הרגעים הדרמתיים והאינטנסיביים. Fists of Fury שפותח את האלבום הוא השיר שאיתו בחר וושינגטון לסיים את ההופעות שלו ואחד מרגעי השיא שלו. זה שיר שקורא לפעולה עם הכרזות כמו “זמננו כקורבנות תם” ו-“אנחנו לא נבקש צדק יותר – אנחנו ניקח את הצדק שמגיע לנו” (השירה של פטריס קווין ושל דווייט טריבל שליווה גם את פרעה סנדרס). בהופעה במטאור הוא סיפר שאנשים שאלו אותו האם זה שיר שקורא לאלימות וקל מאוד להבין מדוע – הטקסט בשילוב עם העוצמה של הנגינה יוצרים מתח שעשוי להתלקח בכל רגע. כשהוא חתם את ההופעה שראיתי בברלין השנה עם השיר הזה, הרגשתי שכל האולם עומד להתפוצץ, ושבעוד רגע מאות אנשים יניפו אגרופים זועמים באוויר – זה היה הסיום הכי עוצמתי להופעה שראיתי. באלבום כמו בהופעות, הרגעים הנשגבים יותר של קמאסי מגיעים כשהלהקה הגדולה מנגנת ביחד – כמו אורגניזם אחד שמטשטש את כל הגבולות.

Fists of Fury | Street Fighter Mas | Hub-Tones

Khruangbin – Con Todo El Mundo

Night Time Stories / Dead Oceans

לפני כשלוש שנים גיליתי בבנדקמפ את The Universe Smiles Upon You אלבום הבכורה של Khruangbin, הטריו הטקסני עם השם המוזר שאף אחד לא מבין איך אומרים ולא זוכר איך כותבים (אבל מספיק שתזכרו Khr וסופוטיפיי כבר תשלים לבד). גם אלבומם השני, Con Todo El Mundo, שיצא השנה מלא באווירת לייד-בק, גרוב מלוטש ופסיכדליה עדינה ומלטפת כזו שגורמת לך לרצות לשקוע בתוך הערסל. את ההשפעות שלהם הם אוספים מכל העולם ומספיק לעקוב אחרי התקלוטים שלהם, שחלקם מועברים בלייב פייסבוק, כדי להבין כמה הם מגוונים. Khruangbin גם עושים בית ספר בניו מדיה ואת האלבום הם קידמו בשיתוף פעולה עם ספוטיפיי שבו המאזינים קיבלו פלייליסטים מותאמים אישית בהתאם לשדות תעופה בעולם שהם בחרו על פי נקודת יעד ונקודת מוצא. ולמה שדות תעופה? כי Khruangbin זה “מטוס” בתאילנדית ואם אתם רוצים לדעת איך הוגים את זה תקשיבו לסוף של הקטע Shades of Man ותגלו שאתם לא לבד. (גילוי נאות: אין בינינו קשר משפחתי).

 Maria También | Cómo Me Quieres

Le’clair – Polymood

Beyond Beyond Is Beyond

הגרוב הכי טוב שתשמעו השנה מגיע בכלל משוויץ. קוראים להם Le’clair והאלבום השני שלהם Polymood, הוקלט באולפן של המפיק וטכנאי הסאונד ההולנדי, Jasper Geluk, שעובד עם יאקו גרדנר ועם אללה לאס. תכניסו לחדר אחד את פלה קוטי, את מולאטו אסטטקה, את Air ואת Can ותקבלו את Le’clair  עם סאונד אדיר וגרוב מהחלל.

 Sisi La Fami 

Makaya McCraven – Universal Beings

International Anthem

הסקסופוניסטים נובייה גרסיה ושאבקה האצ’ינגס, ג’ף פרקר מלהקת Tortoise ונגנית הנבל ברנדי יאנגר, הם רק חלק מרשימת האורחים המרשימה באלבומו הכפול של המפיק והמתופף מקאיה מקרייבן. העבודה על Universal Beings החלה בקיץ שעבר והוא הוקלט באופן עצמאי בלייב סשנים בניו יורק, לוס אנג’לס, שיקגו ולונדון. מקרייבן לקח את חומרי הגלם הרבים והמגוונים שנולדו בערים שונות עם מוזיקאים שונים והפעיל עליהם את קסמי הפוסט פרודקשיין שלו. התוצאה היא אחד מאלבומי הג’אז השאפתניים שיצאו השנה – חי, קולקטיבי, דינאמי ומגוון – מספירטואל ג’אז ועד להיפ-הופ.

Full Album

Sons of Kemet – Your Queen Is a Reptile

 Impulse!

המוזיקאי הבריטי שאבקה האצ’ינגס הוא אחד הסקסופוניסטים העסוקים יותר בשנים האחרונות – הוא נושף בטריו הג’אז החללי The Comet is Coming, בהרכב האפרו The Ancestors ומדי פעם גם מתארח בהופעות של Sun Ra Arkestra. האלבום השלישי של Sons of Kemet, פרויקט נוסף שלו, נקרא Your Queen is a Reptile והוא נושף בעורפו של בית המלוכה הבריטי עם ההצהרה: “המלכה שלכם היא לא המלכה שלנו”. במקומה, מציעים שאבקה והחברים תשע מלכות אלטרנטיבות, עם שירים שנקראים על שמן של נשים חשובות ומעוררות השראה במורשת האפריקאית – אקטיביסטיות, פעילות זכויות אדם ולוחמות חופש כמו הארייט טאבמן, אנג’לה דיוויס, אנה ג’וליה קופר, דורין לורנס ועוד. זה אלבום ג’אז שמחובר אל השורשים והקצב של המוזיקה האפריקאית עם השפעות של מוזיקה קאריבית, אפרו-ביט ודאב. במהלך השנה ראיתי אותם בהופעה בברלין – עם סקסופון, טובה ושני מתופפים ובלי מיזוג אוויר. זו הייתה הופעה קיצונית שהרגישה יותר כמו רייב, או כפי שהטיבה לתאר זאת החברה והשדרנית אליענה בן דוד (אחת ששומעת) שהייתה שם איתי – “זו מוזיקה לאזור החלציים”.

 Your Queen Is A Reptile | My Queen Is Harriet Tubman

Szun Waves – New Hymn To Freedom

The Leaf Label

הטריו Szun Waves מותח את הגבולות של סצנת הג’אז הבריטית אל האזורים היותר קיצוניים והפסיכדליים שלה. אלבומם השני, New Hymn To Freedom עומד מאחורי ההבטחה של שמו – עם שישה קטעים שהוקלטו בלייב, באלתור ללא עריכה או אוברדאבינג. כמו The Comet is Coming גם כאן השילוש הוא תופים, סקסופון וקלידים והם בונים את הסיפור בהדרגה כשכל הצלילים מתמזגים ביחד עד שהם הופכים למעין זרם של תודעה קולקטיבית.

 Constellation | Temple 

Uniting of Opposits – Ancient Lights

Tru Thoughts

הזכות לאור השמש באנגליה מבוססת על חוק ישן בשם Ancient Lights וכך נקרא גם אלבום הבכורה של הטריו הבריטי, Uniting of Opposites. את ההרכב הקימו המפיק והדי.ג’יי טיים לייקן, לצדו של קלם אלפורד שלמד לנגן על סיטאר בהודו בשנות השישים, והבסיסט והג’אזיסט בן הייזלטון. באלבום מתארחים גם נגן הקלרינט אידריס רחמן מהטריו Wildflower והמתופף אדי היק, חבר Sons of Kemet שהוזכרו כאן. שיתוף הפעולה שלהם הוליד אלבום טריפי וכייפי שמחבר בין ספיריטואל ג’אז למוזיקה הודית מסורתית וסאונדים אלקטרונים פסיכדליים.

Ancient Lights

VA – We Out Here

Brownswood

לונדון היא בירת הג’אז החדשה, והמוזיקה שיוצאת משם בשנים האחרונות אף זכתה לכינוי “הפלישה הבריטית החדשה”. הלייבל Brownswood של השדרן, אספן התקליטים והדי.ג’יי גיילס פיטרסון הוא אחת החממות של סצנת הג’אז הצעירה בעיר, ואלבום האוסף We Out Here יכול להיות נקודת פתיחה טובה שלכם לסאונד החדש של הג’אז. תשמעו כאן את הסקסופוניסט שאבקה האצ’ינגס, המנהל המוזיקלי של האלבום, שהוזכר כאן עם Sons of Kemet. תשמעו כאן עוד אחד מחברי ההרכב הזה, נגן הטובה ת’יאון קרוס. תשמעו כאן את ההרכב Ezra Collective וגם את הקלידן שלהם ג’ו ארמון ג’ונס, שהוציא השנה את אלבום הבכורה שלו. ותוכלו לשמוע כאן גם את המתופף מוזס בויד ואת הסקסופוניסטית הנהדרת נובייה גרסיה שמנגנת בשלושה שירים באלבום (אחד מהם כחלק מ-Maisha שהוציאו אלבום השנה). ספיריטואל ג’אז, השפעות של אלקטרוניקה, היפ-הופ ומוזיקת עולם. We Out Here אף לווה בסרט של 40 דקות שזמין לצפייה ביוטיוב וכל אחד מהמשתתפים כאן יפתח לכם דלת למקומות טובים.

Full Album | The Movie

ועוד כמה שירים

77:78 – (Love Said (Let’s Go
כן, קוראים להם 77:78 והם למעשה אהרון פלטשר וטים פרקין מה-Bees. השנה הם הוציאו את אלבום הבכורה שלהם, Jellies, ולכל מי שהתגעגע לגרוב הכייפי של ה-Bees הסינגל הראשון שלהם  (Love Said (Let’s Go הוא המשך טבעי של הזמזום.

Astronauts, etc. – The Border
אנתוני פררו היה הקלידן של Toro y Moi בהופעות וב-2015 הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו תחת שם הבמה Astronauts, etc. השנה ראה אור אלבומו השני Living in Symbol ו-The Border. הסינגל הראשון מתוכו מלא בסול חם, פסיכדליה עדינה והפקה שמזכירה את דיוויד אקסלרוד.

Joe Armon Jones – Almost Went Too Far
הקלידן ג’ו ארמון ג’ונס הוא עוד אחד מהשמות העולים בסצנת הג’אז הלונדונית. הוא מנגן ב-Ezra Collective ובקיץ זכיתי לראות גם אותו בפסטיבל גרין מן מלווה את הסקסופוניסטית נובייה גרסיה. היו פעמים שהוא אפילו גנב את ההצגה בהופעה. השנה הוא הוציא את אלבום הבכורה שלו Starting Today עם Almost Went Too Far שכולו סול-פיוז’ן מעושן ואפוף באווירת לייד בק.

Kadjha Bonet – Delphine
את קדייה בונט גיליתי ב-2015 בבנדקמפ עם השיר המיוחד Remember the Rain. השנה היא הוציאה את אלבומה השני, Childqueen ו-Delphine, הסינגל השני מתוכו, הוא כמו קפיצה לבריכה של מים קרים. שש דקות של סול רך, איטי ומהפנט שנשמע כאילו קדייה עומדת ממש לידך ושרה לך לתוך האוזן.

Parquet Courts – Wide Awake
“זה שיר Pאנק. אם אתם לא מאמינים לי, תקשיבו ללהקת Big Boys”. זה מה שאמר A. Savage סולן להקת Parquet Courts על שיר הנושא של אלבומם החמישי. גיליתי אותו באיחור של כמה חודשים ומאז הוא פשוט לא יוצא לי מהראש. תרשו לעצמכם לקרוא את המילה “פאנק” גם עם פ’ דגושה וגם עם פ’ רפה – כי זה בדיוק מה שקורה כאן. I’m Wide Awake!

 Unknown Mortal Orchestra – Hanoi 6
Unknown Mortal Orchestra הוציאו השנה את אלבומם הרביעי Sex & Food וכמה חודשים אחרי הפתיעו עם הקטע הזה. 10 דקות טריפיות מתוך אלבום אינסטרומנטלי שהוקלט בבירת וייטנאם, האנוי. אביו של רובן נלסון מנהיג הלהקה מנגן כאן על הסקסופון, וההשפעות הפעם הן פחות סטיבי וונדר ויותר מיילס דיוויס.

Yussef Dayes X Alfa Mist – Love Is The Message
עד לא מזמן המתופף יוסף דייז היה חלק מהצמד יוסף קמאל לצדו של הקלידן קמאל וויליאמס. ב-2016 הם הוציאו את Black Focus שהפך לאחד מהאלבומים המכוננים של סצנת הג’אז החדשה בלונדון. מאז הם התפצלו – קמאל וויליאמס הוציא השנה את אלבום הבכורה שלו, וגם יוסף דייז שחרר שני קטעים, ביחד עם המוזיקאי והמפיק אלפא מיסט. Love Is The Message הושק בלייב סשן באולפני אבי רוד בקיץ.

פסיכדליה

Cave – Allways

Drag City

Fאנק, אפרוביט ומקצבים מוטוריים – Cave בונים את הג’אמים שלהם בהדרגה, מוסיפים שכבה ועוד שכבה עד שאתה נמצא עמוק בפנים. רפטטיביות היא מילת המפתח ו-Cave יוצרים גרוב מהודק מאוד אך עדיין משוחרר.

 San’ Yago | The Juan

Kikagaku Moyo – Masana Temples

Guruguru Brain

הלהקה היפנית Kikagaku Moyo המציאה את המילה Masana כדי לייצר תחושה אוטופית – “מציאות שבה הכל נקשר ביחד באופן הרמוני עם השראה והבנה”. האלבום הרביעי שלהם, Masana Temples, הוא אלבום רגוע יותר מקודמיו וכמעט לכל אורכו הצליל הפסיכדלי הוא מעודן וחלומי. גם כשיש עליות, הן לרוב מתונות יותר. העובדה שהם בחרו לעבוד לראשונה עם מפיק, מורגשת לאורך האלבום אבל הרוח החופשית ומהג’ומג’מת עדיין כאן – זה פשוט טריפ אחר.

Gatherings | Nazo Nazo | Dripping Sun

King Tuff – The Other

Sub Pop

קייל תומאס, שקורא לעצמו King Tuff, נמצא בסצנת הגראג’ כבר למעלה מעשור וב-The Other, אלבומו החמישי, הוא מגיע לשיאו. יש פה רשימת אורחים מכובדת שכוללת את ג’ני לואיס, טיי סיגל, קווין מורבי, ומייקל קרונין, שהצטרפו אל החגיגה של טאף. The Other מלא בגלאם ובאנרגיות חיוביות – מעין כניעה למקומנו הקטן ביקום וחגיגה של חוסר שליטה וחוסר ודאות. גם את King Tuff ראיתי בפסטיבל גרין מן בקיץ, מלווה בלהקה עם רוב נשי. ההופעה שלהם הייתה מלאה בקלישאות רוק שלא הרגישו כמו קלישאות כי קינג טאף וחבורתו ממילא לא לוקחים את עצמם יותר מדי ברצינות. כשהוא שר בהופעה את Ultraviolet לא יכולתי שלא לחשוב על ד”ר ג’ון ועל Walk on Guilded Splinters – רק שבמקרה של קינג טאף יש כאן פחות וודו ומלא גלאם. קחו שירים כמו Psycho Star, Birds of Paradise, Raindrop Blue ותקבלו את המסיבה הפסיכדלית הכי נוצצת בעיר.

Psycho Star | Ultraviolet

Meg Baird and Mary Lattimore – Ghost Forests

Three Lobed Recordings

מג ביירד מגיעה מ-Espers אחת מהלהקות הטובות שצמחו בתחיית הפולק של שנות ה-2000, ובשנים האחרונות היא חברה בהרכב Heron Oblivion. נגנית הנבל, מרי לאטימור, יוצרת מוזיקה אקספרימנטלית שליוותה מוזיקאים כמו ת’רסטון מור, קורט וייל וסטיב גאן. היא אף הספיקה להוציא אלבום משלה השנה. דרכיהן כבר הצטלבו כמה פעמים בעבר כחלק מהסצנה המוזיקלית של פילדלפיה ובסיבובי הופעות, אולם רק השנה הן החליטו לצאת לדרך משותפת. היא התחילה בתערוכה Between Two Worlds בסן פרנסיסקו שעל שמה נקרא השיר שפותח את האלבום Ghost Forests. השילוב של שני העולמות שלהן יוצר עולם קסום ומטריד בו זמנית, כשצלילי הנבל המרגיעים של לטימור שוחים בשכבות של דיסטורשן ושל דרונים ביחד עם השירה המרחפת של ביירד. השיא של האלבום מגיע בקטע האחרון – העיבוד שלהן לבלדת הפולק הישנה Fair Annie. הוא היה נשמע טוב גם אם ביירד הייתה מבצעת אותו עם גיטרה אקוסטית בלבד כפי שהיא עשתה עם Willie O’Winsbury ב-2007, אולם לאטימור העניקה לו עומק אחר ולקחה אותו למימד חדש ונשגב.

 Painter of Tygers | Fair Annie

Wooden Shjips  – V.

Thrill Jockey

“לנצח אדבר אלייך אך בקרוב מילותיי יהפכו לזמזום חסר משמעות”, הציטוט הזה של דילן משירו To Ramona יכול לתאר היטב את השירה של ג’ונסון ריפלי, סולן להקת Wooden Shijps. המילים נמצאות שם אך רוב הזמן לא מבינים אותן. הן אפופות באפקטים ונבלעות בתוך שכבות של צלילים. האות V מוצגת על העטיפה הצבעונית של האלבום גם כסמל הניצחון אך גם כספרה רומית לציון אלבומה החמישי של Wooden Shijps – האלבום הקומוניקטיבי ביותר של הלהקה. ריפלי סיפר שהכוונה שלהם הייתה ליצור אלבום קיץ וזה מורגש מהעטיפה ועד הסאונד – עם מקצבים מוטוריים, וגיטרות נוזליות שכאילו נמסות מרוב חום. Staring at the Sun הסינגל הראשון, הוא מעין קיץ אפוקליפטי – בהייה בשמש לרקע צלילים מרוחים ותחושות שפיציות. נסו לשיר את For What It’s Worth של באפלו ספירינגפילד ברקע – זה יושב בול.

Staring at the Sun | Already Gone 

ועוד קצת

Goat – Let it Burn
מאז 1966 תושבי העיירה השוודית Gavle, בונים עז ענקית מקש לכבוד חג המולד. הבעיה שכמעט בכל שנה קבוצה של פגאניים שורפת אותה, לפעמים שעות בודדות אחרי שהיא נבנית. סרט בשם Killing Gävle, מבית היוצר של הגארדיאן, מתעד את המאבק השנתי בעיירה, וזה כמובן די מתבקש שלהקת הפסיכדליה השוודית Goat תוסיף את הקיסם שלה למדורה.

Vive La Void – Red Rider
הקלידנית האמריקאית סאני ימאדה היא חצי מהצמד Moon Duo (פרויקט הצד של ג’ונסון ריפלי מ-Wooden Shjips שהרגע הוזכרו פה). היא מקליטה תחת השם Vive La Void והיא הוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה שהולך לכיוונים עוד יותר אלקטרוניים מ-Moon Duo והשירה של ימאדה נשמעת כמו רוח רפאים שבוקעת מתוך הסינתיסייזרים.

הגעתם עד לכאן? הנה כמה שירים של אחרים

Bedouine – Come Down in Time
בסיכום השנה שעברה המלצתי כאן על אלבום הבכורה של אזניב קורקייג’ן, שמקליטה תחת השם Bedouine. בינתיים היא הוציאה שתי מחוות, הראשונה ל-Come Down In Time של אלטון ג’ון שזכה גם למחוות של אל קופר ושל סטינג. השנייה, ל-Hey, Who Really Care? של לינדה פרהקס, במקור מתוך Parallelograms, אלבום הבכורה שלה, שבמשך יותר מארבעה עשורים היה גם אלבומה היחיד.

Cass Mccombs / Brigid Mae Power – The Dolphins
שתי מחוות שהגיעו בהפרש של שבוע לאחד השירים היפים ביותר שכתב זמר הפולק פרד ניל בשנת 1966. מוזמנים לקרוא עליהן עוד כאן.

The Gondwana Orchestra (feat. Dwight Trible) – Colours
המוזיקאי והמפיק מת’יו הולסול כבר ביקר כאן בסיכומים וגם הוזכר למעלה באלבום של צ’יפ וויקהם. לפני שנה הוא הפיק את האלבוםInspirations  לזמר הוותיק דוויט טריבל, מי שזכה ללוות בין היתר את פרעה סנדרס והשתתף גם באלבומו החדש של קמאסי וושינגטון. לרגל חגיגות העשור ללייבל של הולסול Gondwana, ראה אור EP עם ארבע מחוות לפרעה סנדרס, ביניהם גם למאסטרפיס שלו, The Creator Has A Master Plan.

https://youtu.be/HPSpIyZKyBM

John Prine – I Just Called to Say I Love You
על ג’ון פריין כתבתי כאן למעלה עם האלבום Tree of Forgiveness שהחזיר אותו לתודעה השנה. וככה זה נשמע כשהוא לוקח את אחד הלהיטים הכי טחונים של סטיבי וונדר, מחליף את הסינתי בפדל סטיל גיטר והופך אותו לשיר פולק מרגש בלי להתאמץ.

Laura Veirs – Mountains of the Moon
אחרי אלבום מוצלח עם קיי.די לאנג וניקו קייס, לורה וירס חזרה עם The Lookout, אלבום סולו עשירי שהוקלט בביתה בפורטלנד. בפנים מתחבאת לה מחווה יפה ל-Mountains of the Moon של הגרייטפול דד. במקור מתוך אלבומם השלישי, Aoxomoxa ושיר שהדד ביצעו פעמים ספורות בהופעות – הגרסה המוכרת יותר שלו היא באירוח שלהם ב-Playboy ב-1969.

Marianne Faithfull – It’s All Over Now Baby Blue
בגיל 71 באלבומה ה-21 מרייאן פיית’פול מקליטה מחדש את המחווה שלה ל-(It’s All Over Now (Baby Blue של בוב דילן וזה הופך את הבטן.

https://www.youtube.com/watch?v=uD_itOmX0Jg

Moon Duo – Jukebox Babe / No Fun
החוליה המקשרת בין Wooden Shjips ו-Vive La Void שהוזכרו כאן קודם, הם צמד הפסיכדליהMoon Duo של ריפלי ג’ונסון וסניי ימאדה. השנה הם שלפו שני קאברים מפתיעים: הראשון ל-Jukebox Baby במקור מתוך אלבום הבכורה של אלן וגה משנת 1980 והשני ל-No Fun, במקור מתוך אלבום הבכורה של איגי פופ וה-Stooges מ-1969. בשני המקרים הם לקחו את השירים לכיוונים מפתיעים עם המון גרוב ודיסקו פסיכדלי.

Ty Segall – Every1s’ a Winner / Fudge Sandwich
לטיי סיגל הייתה שנה עמוסה במיוחד. ביולי הוא הוציא את Joy אלבום משותף עם White Fence ובתחילת השנה הוא הוציא את האלבום הכפול, Freedom’s Goblin. בין השירים באלבום הזה הציג סיגל מחווה מפתיעה ומפוצצת בפאז ל-Every 1’s a Winner של Hot Chocolate. ואולי היא פתחה לו את התיאבון לעוד מתוק, כי לקראת סוף השנה הוא הוציא אלבום שלם של מחוות בשם Fudge Sandwich, מה שמסביר את התמונה הקשה לצפייה שאתם רואים על העטיפה שלו. ספנסר דיוויס גרופ, War, ג’ון לנון, ניל יאנג, גונג, Amon Dull II, הגרייטפול דד ועוד – כולם קיבלו כאן את הטיפול המופרע של סיגל.

https://www.youtube.com/watch?v=pTTc5AQzbKQ

Waxahatchee and Kevin Morby – Farewell Transmission b​/​w The Dark Don’t Hide It
קווין מורבי אמנם לא הוציא אלבום השנה, אבל עדיין קיבלנו ממנו הפתעה קטנה. ביחד עם קייטי קראצ’פילד הלא היא Waxahatchee הם הקליטו שתי מחוות לג’ייסון מולינה (Songs: Ohia). את The Dark Don’t Hide It אפילו זכיתי לשמוע בהופעה שלו בלונדון שבה התארחה Waxahatchee, לאחר מכן הם ביצעו ביחד את It Ain’t Me Babe ובימים אלה הם מופיעים ביחד.