בסוף שנת 1975, כמה חודשים אחרי שהוציא את אלבומו הגדול Blood on the Tracks וזמן קצר אחרי שסיים להקליט את Desire, החליט בוב דילן להגשים חלום שהסתובב לו בראש כבר כמה שנים. הוא יצא לסיבוב הופעות שהוא מעין קרקס נודד וצבעוני של מוזיקאים, שנוסעים באוטובוסים ומופיעים בערים קטנות, לעיתים בפני קהלים של פחות מ-2000 איש. הטור זכה לכינוי Rolling Thunder Revue והצטרפו אליו מוזיקאים רבים, זמרת הפולק ג’ואן באאז – האקסית המיתולוגית של דילן, רוג’ר מקגווין מלהקת ה-Byrds, זמר הפולק רמבלינג ג’ק אליוט, מיק רונסון (השותף של דיוויד בואי בזיגי סטארדאסט), המשורר אלן גינסברג ועוד. דילן עלה לבמה עם איפור לבן כבד על פניו, לעיתים עם מסיכה וביצע שירים חדשים לצד קלאסיקות אהובות, במופע ארוך שנמשך לעיתים למעלה מארבע שעות וכלל גם שירים של שאר המשתתפים. החלק הראשון של סיבוב ההופעות תועד לסרט, Renaldo and Clara שיצא ב-1978 ודי נשכח.
מי שזכה לגישה אל חומרי הארכיון האלה של דילן הוא הבמאי מרטין סקורסזה. בסרטו הקודם על דילן, No Direction Home מ-2005 חזר סקורסזה אל השנים הראשונות, עם חומרים מסיבוב ההופעות מ-1966. אז הקהל צעק לעבר דילן קריאות בוז וקרא לו בוגד משום שנטש את הפולק. הפעם, כמעט עשר שנים אחרי, הקהל הרעיף עליו אהבה. “בוב דילן לנשיאות”, ו”בוב דילן אתה יפה!” הם חלק מהקריאות שהגיעו מהקהל, שזוכה לקבל את כאן את דילן במלוא הדרו כפרפורמר, כשהשירים שלו מלאים באנרגיה חדשה.
סרטו החדש של סקורסזה, שזמין לצפייה בנטפליקס, נקרא Rolling Thunder Revue, על שם סיבוב ההופעות הזה. מאז שעלה לאוויר לפני כשבועיים הוא עורר דיון רחב, בעיקר סביב סוגיית “הפייק ניוז” והאופן הבוטה שבו הוא מערבב בין מציאות לדמיון. לרגל האירוע דויד פרץ ואני נפגשנו שוב באולפן לדבר על הסרט, על מה שלא רואים בסרט ולהשמיע לכם חומרים מתוך המארז החדש שמלווה אותו.
פנטסטי!