הרבה מוזיקה טובה יצאה השנה ומי שטס קבוע שומע אותה מדי שבוע בתכניות ב-88. כמה מילים לפני שמתחילים:

• כמו מרבית סיכומי השנה, גם הרשימה הזו מתמקדת באלבומים. במהלך השנה שמעתי והשמעתי ברדיו לא מעט שירים יפים שלא זכו להיכנס לכאן. חלקם הושמעו בתכניות סיום שנה ב-88. להאזנה: סיכום שנה במצב טיסה – חלק 1 – אמריקה | סיכום שנה במצב טיסה – חלק 2 – אפרו-גרוב-פסיכדליה | סיכום שנה בטיסת בוקר.
• זו רשימה אישית ללא מחויבות להתייחס לאירועים תרבותיים גדולים, אם בסופו של דבר לא התחברתי למוזיקה עצמה. לא תמצאו כאן את רדיוהד, ניק קייב או בון איבר.
• אין פה מצעדים. אני לא מחלק ציונים לאלבומים ולא יודע איך מחליטים איזה אלבום יהיה במקום ה-42 ואיזה במקום ה-39 ומדוע זה משנה באמת. ולכן האלבומים מסודרים לפי אלפבית בשלוש קטגוריות רחבות. אלבומים שאהבתי במיוחד קיבלו לבבות. כאן אפשר לקרוא על הוצאות מחודשות, הופעות והקלטות פרטיות שראו אור השנה.
• תודה לסיון טאטי על העריכה הלשונית ולעדי רמלר על העיצוב והעזרה.

מוזמנים להגיב, לספר מה אהבתם יותר ומה פחות ומה אני חייב לשמוע.

Aaron Lee Tasjan – Silver Tears 

New West

יש לו לוק שמזכיר את גראהם פרסונס (The Byrds, Flying Burrito Brothers) וסאונד שנע בין הקאנטרי של נאשוויל, בה הוא מתגורר, לגלאם רוק. העובדה שהוא היה חבר בגלגול המאוחר של ה-New York Dolls מוסיפה לטשטוש הזהות של אהרון לי טייסן, שלא מפחד למתוח את גבולות האמריקנה. “אני שר בדיחות וקורא להם שירים, ואף אחד לא יודע להיכן הם שייכים” הוא שר ב- Silver Tears, אלבומו השני באורך מלא. טייסן לא לוקח את עצמו ברצינות רבה מדי והתוצאה היא אלבום משוחרר ומגוון שבשיר אחד יזכיר לכם את איגי פופ ובשני את הארי נילסון. בראיון לרולינג סטון הוא סיפר שחלק ניכר משירי האלבום נוצרו בזמן שהוא התנסה במיקרו-דוזינג, נטילת LSD במינונים קטנים מאוד על בסיס יומי.

 Little Modes | Memphis Rain

Adia Victoria – Beyond the Bloodhouse

Atlantic

“אני לא יודעת כלום על Southern Bell (יפהפיית הדרום) אבל אני יכולה ללמד אותך משהו על Southern Hell”, שרה אדיה ויקטוריה ב- Stuck in the South. ויקטוריה גדלה בנאשוויל ואת חווית החיים בדרום ארה”ב כאשה אפרו-אמריקאית היא תרגמה לאלבום הבכורה שלה. זה קרה די מהר, כמעט בלי שום הקלטות קודמות היא הוחתמה באטלנטיק, לאחר שנציגה של הלייבל ראתה אותה בהופעה. בבסיס של Beyond the Bloodhouse נמצא הבלוז, עם ריפים כבדים ומלוכלכים ואווירה מסתורית שמושפעת מאמנים כמו פורטיסהד ופיונה אפל. ויקטוריה חוקרת את הצדדים האפלים ועושה את זה בלי לדפוק חשבון, זה מזג האוויר הנוראי שמחבר אותי אליה.

 Stuck in the South | Horible Weather

 Angel Olsen – My Woman

Jagjaguwar

אני מודה שהייתי חלוק בדעתי לגבי אלבומה השלישי של אנג’ל אולסן. למרות הביקורות הטובות שהוא קיבל, שני הסינגלים הראשונים לא הצליחו לשכנע אותי, במיוחד Shut Up Kiss Me עם הפקה פופית שפשוט לא הצלחתי להכיל. ואז הגיע הסינגל השלישי, Sister – עדין, איטי ומהורהר, שהצליח להכניס אותי אל עולמה היפה של אולסן. באלבום הזה יש חלוקה די מובחנת בין שני הצדדים והצלחתי למצוא את עצמי בעיקר בצד השני – בהילוך נמוך יותר.

Sister

Bob Weir – Blue Mountain

Columbia Legacy

כמו חבריו ללהקה, גם בוב וויר לא עצר מאז שהגרייטפול דד התפרקה עם מותו של ג’רי גרסיה ב- 1995. הוא הקים את אולפני ההקלטות והשידור TRI והופיע עם גלגולי ההמשך של הגרייטפול דד ובקיץ הסתיים סיבוב ההופעות המוצלח של הרכבו החדש Dead & Company, עם ג’ון מאייר. אחרי מופעי איחוד היסטוריים בקיץ 2015 וסרט דוקומנטרי, הוא התפנה להקליט אלבום סולו ראשון מזה 30 שנה (עם חומרים מקוריים). לדבריו של וויר, Blue Mountain הוא אלבום של שירי בוקרים. הוא נולד בהשראת לילות של שירים וסיפורים ששמע בויומינג, כשברח מהבית בנעוריו. בין המשתתפים באלבום תמצאו את: ג’וש ריטר, סם כהן (קווין מורבי), סטיב קימוק וכמה מחברי The National (שעמדו בראשו של פרויקט המחווה הגדול והמרשים לגרייטפול דד, Day of the Dead שיגיע בהמשך). “ההר הכחול” הוא אלבום קאנטרי-פולק עם סאונד מכשף, יש בו משיכה אל הצדדים האפלים אך גם הרבה תקווה והשלמה. מסוג האלבומים המיוחדים שאמנים מעטים זוכים להוציא בערוב ימיהם, כמו Electric Dirt ו- Dirt Farmer של לבון הלם (The Band) ו- A Stranger Here של רמבלין ג’ק אליוט (שאף מתארח כאן). ובפרפרזה על השיר האחרון, וויר חצה את הנהר הזה בהצלחה. מחכים לנהר הבא.

Full Album

Carl Broemel – 4th of July

Thirty Tigers

קרל ברומל, גיטריסט My Morning Jacket, לא התיימר למתוח את הגבולות באלבום הסולו שלו וברוב הזמן הוא נשאר באזורי הנוחות. זו אולי אחת מהסיבות ש-4th of July לא זכה ליותר מדי תשומת לב השנה. וחבל שכך. ברומל כותב שירים רגישים ואינטימיים, כאלו שקל להתמסר אליהם כבר בהאזנות הראשונות. שניים מחברי MMJ מנגנים כאן וגם ניקו קייס ולורה ויירס (בהמלצה הבאה) תורמות את קולות הרקע בחלק מהשירים. מומלץ להאזין גם לשיר הנושא – 10 דקות ששוברות את האווירה הרכה של האלבום ובהן הצד הג’אמי של ברומל יוצא החוצה והגיטרה נמצאת בחזית.

Sleepy Lagoon | Rockingchair Dancer 

Case/Lang/Veirs – Case/Lang/Veirs

Anti-

שיתוף פעולה בין שלוש יוצרות מוכשרות שנמצאות בשטח כבר לא מעט זמן. אלבומן המשותף של הטריו הקנדי-אמריקאי – ניקו קייס, קיי.די לאנג ולורה וירס ראה אור אחרי כמעט שלוש שנים של עבודה והוכרז כפרויקט חד פעמי. השילוב הווקאלי שלהן נשמע נהדר ביחד וגם משאיר מספיק מרחב לכל אחת מהן לבטא את עצמה ולהוביל בחלק מהשירים. זה עובד נהדר במיוחד בשירים כמו Atomic Number שפותח את האלבום, Honey & Smoke שמרחף כמו בלדת סיקסטיז מתוקה ו-Song for Judee שמספר את סיפורה הטרגי של הזמרת ג’ודי סיל.

 Honey & Smoke | Atomic Number 

Cass McCombs – Mangy Love

Anti-

אם זה יהיה אחד מהאלבומים היחידים שתיקחו מהרשימה הזו אז משימתי הושלמה. קאס מקומבס הוא אחד מהמוזיקאים האהובים עלי וכבר למעלה מעשור הוא פועל בשולי הדרך. Mangy Love, אלבומו השמיני, נפתח בהצהרה פוליטית עם השיר Bum Bum Bum. מקומבס שר על האלימות הגואה בארה”ב, על נהרות של דם ברחובות ועל הקו קלאס קלאן, אך כל אלו ארוזים בסאונד סבנטיזי עדין ומלוטש שעוטף את המסר ברכות. מיד אחריו מציג מקומבס את הצד הפאנקיסיטי שלו ב- Rancid Girl, שנכתב על מעריצת רנסיד צעירה ובא לידי ביטוי גם ב- Run Sister Run שהוקדש לפעילת Occupy Wall street ולעיתים נשמע כמו אאוט-טייק של הקלאש. בכל האזנה לאלבום של מקומבס נחשפת שכבה חדשה, מהפולק העדין של Opposite House בליווי של אנג’ל אולסן ודרך ג’אמים עם גוונים ג’אזיים משוחררים יותר, כמו ב- Low Flyin’ Bird שבו אפשר ממש לרחף עם מקומבס מעל המרחבים של קליפורניה. אחרי שתסיימו להאזין ל-Mangy Love תפשפשו קצת בעברו של מקומבס – יש שם פנינים של אחד מכותבי השירים המוכשרים של דורנו.

 Bum Bum Bum | Run Sister Run | Medusa’s Outhouse | Opposite House

Hiss Golden Messenger – Heart Like a Levee

Merge

אלבום שישי ל-Hiss Golden Messenger, מההרכבים הטובים שצמחו בסצנת הפולק של דורהם בצפון קרולינה. העבודה עליו החלה במלון בוושינגטון בתחילת 2015 בזמן ש-M.C Taylor, שמוביל את הלהקה, היה בסיבוב הופעות. מזג האוויר הסוער שגרם להפסקות חשמל רבות בחוף המזרחי סיפק את האווירה שגרמה לו להרהר במחיר שהוא משלם על היותו מוזיקאי. Heart Like a Levee עוסק במרחק, בגעגוע למשפחה ובוויתורים שצריך לעשות כל מי שמבלה זמן רב בדרכים – “הייתי כחולם, מותק כשיצאתי לדרך. אך האם אמרתי שאוכל למצוא את הדרך הביתה?”

 Like a Mirror Loves a Hammer 

Hope Sandoval & The Warm Inventions – Until the Hunter

Tendril Tales

את הופ סנדובל שמענו השנה עם Psychic Ills (שביקרו בארץ) ובהמשך גם עם מאסיב אטאק. אלבומה השלישי עם Colm Ó Cíosóig (מתופף My Bloody Valentine) נשמע כמו מה שאתם מדמיינים ומכירים. יש בו אווירה חלומית, מסתורית ומלנכולית שעוטפת את קולה הממכר של סנדובל. הוא נפתח לאט מהרגיל עם Into the Trees באווירה קודרת ואחרי תשע דקות מהפנטות, אך לא קלות, מגיע הסלייד והסאונד המאזי סטארי המוכר לאוזן. מרבית השירים קליטים כבר בהאזנה הראשונה ומומלץ במיוחד הדואט עם קורט וייל שנשמע כל כך טבעי. חבל שפיידו אותו מוקדם מדי, רק אחרי 7 דקות.

 Let Me Get There

Itasca – Open to Changes

Paradise of Bachelors

פולק חלומי ומכשף שנשמע כמו הדהוד ישן ממעמקי הלוראל קניון בשנות ה-70 או כאילו נשלף מתוך אגדה ישנה. Open to Changes הוא אלבומה השלישי של קיילה כהן, שמקליטה תחת השם Itasca. זהו גם אלבומה הראשון שבו היא מלווה בהרכב מלא. שימו אוזניות וצאו לטייל בטבע כשהאלבום הזה ברקע.

  Buddy | Carousel

Kevin Morby – Singing Saw

Dead Oceans

תנסו את זה: כביש פתוח שאפשר לנסוע בו בכיף (בשעות הבודדות שהמצב הזה קיים בישראל), תפתחו את החלונות ברכב ושימו את Dorothy בווליום שיכול להתמודד עם הרוח. זה רגע סוחף והברייק שמגיע ב-4:17 לקראת סופו של השיר הוא השיא שלו. Singing Saw אלבומו השלישי של קווין מורבי (בסיסט להקת ה-Woods ואיש ה- Babies בעברו) הוא האלבום האהוב עלי ביותר מהשנה האחרונה. מורבי נישא על כתפיהם של אמנים כמו בוב דילן, לאונרד כהן ו-לו ריד ובהפקה רגישה, עשירה ומוקפדת בורא את העולם הקסום שלו שנמצא מחוץ לזמן ולמרחב. אין פה כמעט רגעים חלשים ומצאתי את עצמי נצמד בכל פעם לשיר אחר ולא מרפה ממנו. לפעמים זה היה Destroyer עם הסקסופון העדין, לפעמים שיר הפתיחה Cut Me Down ופעמים רבות היה זה Water הדילני שחותם את האלבום. הנה מה שכתבתי עליו כשהוא יצא.

   Dorthy  | Destroyer | Water | I Have Been To The Mountain

Lucinda Williams – The Ghosts of Highway 20

Highway 20 Records

לוסינדה ווליאמס יוצאת לנסיעה ארוכה על כביש 20 שנפרש על פני 2470 ק”מ בין דרום קרולינה לטקסס. את הדרך היא מכירה כמו את כף ידה, כך היא שרה בשיר הנושא של אלבומה הכפול שהוא מעין יומן מסע של התחנות בחייה במעמקי הדרום של ארצות הברית. הגיטרות של גרג ליס וביל פריזל מייצרות את האווירה הגותית והמהורהרת של האלבום, הכולל 14 שירים וביניהם גם מחווה אחת לברוס ספרינגסטין ו- House of Earth, המבוסס על ספרו של זמר הפולק וודי גאת’רי. אין כאן מעברים חדים או שינויים קיצוניים ודווקא החזרתיות והמדיטטביות הן חלק מהקסם של האלבום – כמו בנסיעת לילה ארוכה הוא מאפשר למוזיקה להתמזג עם הדרך.

The Ghost Of Highway 20

Luther Dickinson – Blues & Ballads

New West

הגיטריסט לות’ר דיקינסון הוא חצי מהצמד North Mississippi Allstars לצדו של אחיו המתופף קודי, והשניים הם בניו של המוזיקאי והמפיק מממפיס, ג’ים דיקינסון. בין שלל הפרויקטים שבהם הוא משתתף, הוציא דיקינסון השנה את אלבומו השלישי. למרות הניחוח הישן שעולה מעטיפת האלבום ומשמו, מדובר בשירים מקוריים שדיקינסון כתב או השתתף בכתיבתם. אסופה של 21 שירי פולק-בלוז בביצועים אינטימיים, לעיתיים כמעט עירומים שהוקלטו בלייב, חלקם בטייק אחד. חלק מהשירים כבר הוקלטו לאלבומים של NMA אך הביצועים המאווררים שלהם מעניקים להם חיים חדשים. בין המשתתפים באלבום היא מייביס סטייפלס, ששרה עם דיקינסון את Ain’t No Grave.

 Hurry Up Sunshine | Ain’t No Grave

 Margo Price – Midwest Farmer’s Daughter

Third Man

יוצרת הקאנטרי מנאשוויל, מארגו פרייס, הוציאה השנה את אלבום הבכורה שלה בלייבל של ג’ק ווייט. שם האלבום, Midwest Farmer’s Daughter, קורץ לסיפורה של לורטה לין ואפשר לשמוע בו את ההשפעה שלה ושל זמרות קאנטרי כמו האמילו האריס. הקול של פרייס לעיתים עדין ומתוק וברגעים אחרים פרוע וחזק, וגם כשהיא שרה על נושאים טיפוסיים לשירי קאנטרי כמו אהבה, פרידה ואלכוהוליזם היא מגישה אותם בצורה מרעננת וכנה.

Hurtin’ (On The Bottle) | Hands of Time 

Michael Nau – Mowing

Suicide Squeeze

מתישהו ב-2009 הסתובב בקול הקמפוס אלבום בשם Paranoid Cocoon של Cotton Jones. הקול שבקע מהצלילים הראשונים הזכיר את ג’ים מוריסון, אך האווירה הכללית הייתה פולקית. האלבום הזה נחשב למעין פנינת אינדי-פולק לא מוכרת, ועד היום הוא מזכיר לי את התקופה ההיא באולפן הישן של קול הקמפוס בתל אביב. מי שהוביל את ההרכב הם המוזיקאים מייקל נאו ו-וויטני מקגרו שמאז הספיקו להתחתן, להרחיב את המשפחה וגם לפרק את הלהקה. נאו המשיך להקליט שירים בשנים האחרונות מבלי לחשוב יותר מדי על מה יקרה איתם בסוף. אלבום הבכורה שלו שראה אור בתחילת השנה מורכב מאותן הקלטות. במובנים רבים הוא ממשיך את הקו של Cotton Jones בשירים עדינים ורכים, במינימליזם וביצירת אווירה חלומית. נענעו את העריסה.

 Love Survive | Full Album

Ryley Walker – Golden Sings That Have Been Sung

Dead Oceans

לעטיפות אלבומיו הקודמים של ריילי ווקר היה ניחוח פולקי שנע בין ג’ון מרטין ל-ואן מוריסון. העטיפה הפסיכדלית והמצוירת של Golden Sings That Have Been Sung, והראשונה שבה לא רואים את תמונתו, רומזת על מה שמחכה לנו בפנים. גיבורי הפולק של ווקר עדיין נוכחים, אך יש כאן הרבה יותר חופש, אלתור והשפעות של ג’אז כמו בשיר האחרון, Age Old Tale באווירת אליס קולטריין. המוזיקה איטית, מכריחה אותך להוריד קצב ולהתמסר כשווקר והלהקה מבצעים מעברים יפים ממצב של שקט לרעש כמו ב-Sullen Mind . מי שהיה בהופעתו בתאטרון תמונע בשנה שעברה זכה לראות כיצד הוא חוקר את שיריו ביחד עם הלהקה. ב-15 בדצמבר הוא יחזור אלינו להופעה נוספת ואם זה מה שקורה באולפן, צפוי לנו ערב אקספרימנטלי במיוחד.

The Roundabout

The Skiffle Players – Skifflin’

Spiritual Pajamas

שיתוף פעולה בין קאס מקומבס (שכבר פגשתם כאן) לבין כמה מחברי הרכב הקאנטרי-רוק, The Beachwood Sparks מהגלגול הנוכחי והקודם. ביניהם: הגיטריסט ניל קאסל (חבר ההרכב Chris Robinson Brotherhood), הבסיסט דן הורן (שניגן באלבומו האחרון של ג’ונתן ווילסון), המתופף אהרון ספרקס והקלידן דייב שר. זו מחווה להיסטוריה של המוזיקה האמריקאית עם שילוב של חומרים מקוריים לצד מחוות שמחברים בין החדש לישן ולוקחים את הקאנטרי-פולק למחוזות השמימיים. כך נשמע הגלגול הנוכחי של מה שכינה בעבר גראהם פרסונס – “מוזיקה אמריקאית קוסמית”. וזה אחד מהאלבומים שחזרתי אליהם הכי הרבה השנה גם בבית וגם ברדיו. לקריאה נוספת.

Til Stone Day Comes  Full Album – Bandcamp

Steve Gunn – Eyes on the Lines

Matador

הסינגל הראשון מאלבומו החדש של סטיב גאן מעט אכזב אותי בהתחלה ולא עמד ברף של Way Out Weather שהיה האלבום האהוב עלי ביותר בשנת 2014. גם אחרי שיצא האלבום המלא לקח לי קצת זמן להתחבר אליו, אך מהאזנה להאזנה זה קרה. סטיב גאן הוא אחד הגיטריסטים הטובים שפועלים היום והגיטרה שלו יכולה להיות פרועה ולייצר סאונד דחוס עם ריפים כבדים, אך באותו זמן גם משוחרר ומלא ברוך, כזה שיכול להחזיר כל דד-הד הביתה. Eyes on the Lines הוא אלבום שנמצא בתנועה, גם בטקסטים וגם בצלילים. אלבום שעושה חשק לעלות על אופנוע ולחרוש את הארץ – ממש כמו בקליפ של Ancient Jules. ולא תאמינו את מי הוא פוגש בדרך! (ניסיתי ליצור קליקבייט)

Ancient Jules | Conditions Wild

Sturgill Simpson – A Sailor’s Guide to Earth

Atlantic

יוצר האלט-קאנטרי סטרג’יל סימפסון, הוא אחד מהקולות המרעננים בקאנטרי האמריקאי, בעיקר משום שהתגית הזו מתחילה להיות קטנה עליו. בסינגל הבכורה של אלבומו השלישי, Brace for Impact, אפשר לשמוע השפעות של פינק פלויד ורוק פסיכדלי, יש בו מחווה נהדרת ל-In Bloom של נירוונה, כזו שעומדת בפני עצמה (וכבר שמעתי כמה אנשים שהודו שלקח להם זמן לזהות שמדובר בקאבר). לצד אלו יש גם גרוב עם ה- Dap Kings, להקת הליווי של שרון ג’ונס ז”ל. סימפסון עשה צעד גדול מאלבומו הקודם ו-A Sailor’s Guide to Earth הוא חלק מהדרך המיוחדת שלו. גם מחוץ לאולפן הוא סיפק לנו כמה רגעים גדולים השנה: האירוח שלו אצל סטיבן קולבר עם שיר סטירי שהם כתבו במיוחד לג’וקבוקס של Waffle House ובהמשך, סטטוס חריף מאוד שפרסם בפייסבוק נגד האקדמיה למוזיקת קאנטרי שהצית אש בתעשיית הקאנטרי.

  Brace for Impact | In Bloom | Breakers Roar

The Tyde – Daren 4

Spiritual Pajamas

הרכב האינדי-רוק מלוס אנג’לס, The Tyde, הוציא השנה את אלבומו הרביעי, Darren 4, אחרי עשור של שתיקה. את ההרכב מוביל דארן ריידמייקר וחברים בו כמה מוזיקאים ממשפחת ה- Beachwood Sparks המורחבת ביניהם ברנט ריידמייקר –  אחיו של דארן, בן נייט והגיטריסט המוערך, ניל קאסל (Chris Robinson Brotherhood) לצדו של המתופף ריצ’ארד גוון (שניגן עם ג’ונתן ווילסון ו- Vetiver). גם אם השמות האלה לא אומרים לכם הרבה, שמעתם את חלקם בהרכבים Gospelbeach ו- Skiffle Players שהושמעו לא מעט בטיסות ב- 88. הסאונד של The Tyde מושפע מהרכבים כמו הבירדס וה- Beach Boys עם גוונים קודרים יותר וחטיבה של לא פחות מארבעה גיטריסטים. באלבום החדש אף מתארח ברנארד באטלר, גיטריסט להקת Suede לשעבר. לדד הדס שבקהל, הוא הושק בסן רפאל בקליפורניה, במועדון ההופעות Terrapin Crossroad, של פיל לש (בסיסט הגרייטפול דד) שאף התארח בהופעה.

It’s Not Gossip If It’s True  Full Album – Bandcamp

Weyes Blood – Front Row Seat to Earth

Mexican Summer

למרות שמדובר באלבומה הרביעי של Weyes Blood (נאטלי מרינג) נחשפתי אליה רק השנה. גם כאן המקורות הם הפולק של שנות ה-70 והצלילים של הלוראל קניון אך עם הפקה וסאונד מודרניים יותר. אלבום שהגיע בתזמון מדויק לחורף

Seven Words | Used to Be

Whitney – Light Upon the Lake

Secretly Candian

שיתוף הפעולה בין Max Kakacek (גיטריסט Smith Westerns לשעבר) וג’וליאן ארליך (מתופף Unknown Mortal Orchestra לשעבר) הוליד את אחד האלבומים הכיפיים שיצאו השנה. הצמד Whitney מגיש שירים קצרים, מלודיים וקלילים ללא יותר מדי יומרות אך עם הרבה חום ואהבה. פופ-רוק אמריקאי וגרוב עדין שמצליחים לעשות סינתזה בין השפעות מוזיקליות רבות, מהבירדס, סטילי דן, הבנד וג’ורג’ הריסון ועד ל-Woods ו-Wilco. ואם זה לא שכנע אתכם, אז סר אלטון ג’ון הכריז על Light Upon the Lake כאלבום השנה שלו ל-2016. בראיון שפורסם בניו יורק טיימס, שאל ג’ון את ארליך כיצד הוא אוהב להופיע. ארליך השיב שהם משתדלים לחייך על הבמה ושאין הרבה להקות אינדי ב-2016 שעושות את זה, כי הן מנסות להיות גותיות או קוליות. ואפשר לשמוע את החיוך שלהם.

No Woman | Golden Days | Polly

Wilco – Schmilco

DBPM

מהשם “שמילקו” (קריצה לאלבום של הארי נילסון), דרך העטיפה המצחיקה ועד השירים עצמם – האלבום העשירי של וילקו לוקח את החיים בקלות או בפרופורציה. גיל 50 מתקרב ואחרי יותר משני עשורים בתעשייה, נראה שג’ף טווידי חוזר הביתה. אמנם השירים של האלבום נכתבו ב-2014 באותם סשנים שהולידו את האלבום Star Wars שהגיע במפתיע, אך בעוד שהאלבום הקודם היה חשמלי יותר, בשמילקו התחושה יותר משוחררת. השירים קצרים, מלודיים והרבה יותר רכים ואקוסטיים (יוצא דופן הוא Common Sense שטווידי העיד שזה השיר שהיה להם הכי קשה לנגן והוא לא בטוח שהם יוכלו לבצע אותו הרבה בהופעות). הסאונד הזה מתאים לטקסטים האישיים שבהם חוזר טווידי לילדות ולמשפחה, לרגעים התמימים והיפים וגם לכואבים. הוא לא שוקע במרירות – “האושר תלוי במי שאתה בוחר להאשים” הוא אחד מהמשפטים שמטיבים לתמצת את האלבום.

 If I Ever Was a Child | Cry All Day

William Tyler – Modern Country

Merge

“האלבום הזה הוא מכתב אהבה למה שאנחנו מאבדים באמריקה ולמה שכבר איבדנו”, כך כתב הגיטריסט ויליאם טיילר בקיץ, לפני עלייתו של האיש שהבטיח להחזיר את אמריקה לגדולתה. טיילר החל את דרכו העצמאית עם אלבומים אינסטרומנטליים שהמשיכו את המסורת של גיטריסטים כמו ג’ון פאהי ורובי באשו, חלוצי הז’אנר, American Primitivism Guitar. ב-Modern Country, אלבומו השלישי, הוא כבר מלווה בהרכב (עם נגנים כמו פיל קוק מ”מגפון” וגלן קוטץ’ מ- WIilco), שהופך אותו למלודי וקל יותר לעיכול מקודמיו. Highway Anxiety, הקטע הארוך ביותר באלבום מגיע בפתיחה וסוחף אותך פנימה. טיילר בונה אותו ברגישות – שכבה אחר שכבה וכשהוא מסתיים, אתה כבר נמצא עמוק בתוך העולם שלו, מקווה שאף אחד לא יעיר אותך.

Highway Anxiety

Woods – City Sun Eater in the River of Light

Woodsist

אחרי כמה אלבומי פולק-רוק יכולנו לשער כיצד ישמע אלבום נוסף של Woods, אך הפעם הם החליטו להפתיע אותנו עם אחד האלבומים המרעננים של הקיץ. הסאונד החדש שלהם פותח דלת לרגאיי, מוזיקה אפריקאית וג’אז חופשי ומחבר בין הביטלס, לי דורסי, מולטו אסטטקה, הקונגוס, דון שרי ומוזיקאים נוספים. שירים מדבקים ומלאים בגוד וייבס. היזהרו במיוחד מ-I Can’t See at All.

 Sun City Creeps | Can’t See At All | Politics of Free

שירים של אחרים

Billy Bragg & Joe Henry – Shine a Light

Cooking Vinyl

אלבומם המשותף של בילי בראג וג’ו הנרי הוקלט במסע רכבות של קרוב ל-3000 מייל משיקגו ללוס אנג’לס במשך ארבעה ימים. בראג והנרי הקליטו אותו בבתי מלון, בחדרי המתנה, על הקרונות ועל הרציפים שבדרך הארוכה. רשימת השירים כוללת מחוות לשירי פולק ובלוז שמזוהים עם אמנים כמו לדבלי, האנק וויליאמס, ג’ימי רוג’רס, וודי גאת’רי ומשפחת קרטר. יש בו 13 שירים מהקטלוג האמריקאי המפואר של שירי רכבות. Shine a Light הוקלט בתנועה וכך הוא גם נשמע – זה אלבום פולק גולמי ללא עבודת הפקה או עיבודים מיוחדים וללא סאונד סטרילי. בראג והנרי מבצעים את השירים בצורה הפשוטה והטהורה ביותר שלהם, מלווים בגיטרות בלבד ובקולות הרקע הטבעיים של תחנות הרכבת, היכן שחלק מהשירים המקוריים נכתבו ונוגנו לפני עשרות שנים. לקריאה נוספת.

The Midnight Special | The L&N Don’t Stop Here Anymore

Damien Jurado & Richard Swift – Other People’s Songs – Vol. I

Secretly Canadian

שיתוף פעולה בין דמיאן ג’וראדו למוזיקאי והמפיק ריצ’ארד סוויפט, מי שחתום, בין היתר, על הפקת אלבומיו האחרונים והטובים ביותר של ג’וראדו. המחוות שהם בחרו לבצע כאן מגוונות ולא צפויות וחלק מהשירים המקוריים בכלל לא הכרתי, שזו נקודת זכות לאלבומים מהסוג הזה. הוא נפתח במחווה קודרת ודחוסה ל- Be Not So Fearful של ביל פיי וממשיך לביצוע מאוורר ואופטימי יותר עם Hello Sunshine של Relatively Clean River – פנינת פסיכדליה לא מספיק מוכרת ומוערכת שראתה אור ב-75. בהמשך יש מחוות ל-Yes (שמאתגרת את קולו של ג’וראדו), צ’אבי צ’קר, ה-Fleetwoods, ג’ון דנבר וביצוע נהדר ל-Radioactivity של קרפטוורק.

 Hello Sunshine

Karl Blau – Introducing Karl Blau

Bella Union

אחרי דרך ארוכה נראה שדווקא אלבום מחוות הוא זה ששם את קארל בלאו על המפה. Introducing Karl Blau הוא אלבום קאנטרי-פולק בהפקתו של טאקר מרטין (בן זוגה של לורה ויירס שגם הפיק את האלבום Case/Lang/Veirs). הביצועים שלו לשיריהם של  טאונס ואן זנדט, לינק ריי, דון גיבסון, טום ראש והבי ג’יז כל כך יפים ומרוממים את הנפש, כך שהאלבום הזה נשמע כמו סיפור אחד – הסיפור של קארל בלאו. מומלץ מאוד להאזין למחווה שלו בת שבע הדקות ל- Fallin’ Rain של לינק ריי. לקריאה נוספת

  Fallin’ Rain  | That’s How I Got To Memphis

V.A – Mojo: Blonde on Blonde Revisited

Mojo

לכבוד חגיגות ה-50 ל- Blonde on Blonde, מאלבומיו הגדולים של בוב דילן, הוציא המגזין מוג’ו, כדרכו, אלבום מחוות. מדובר בפרויקט מושקע מאוד שלווה כמובן בגיליון מיוחד ויצא גם על גבי תקליט במהדורה של 3500 עותקים. בין המשתתפים תוכלו לשמוע את מייקל צ’פמן, קווין מורבי, ריילי ווקר, מריסה נדלר וג’ים אורורק. אהובות עלי במיוחד הגרסה הרומנטית של Phosphorescent ל- I Want You ומה שסטיב גאן עושה ל-Visions of Johanna.

  I Want You

V.A. – Day of the Dead

4AD

פרויקט מחווה מרשים וראשון מסוגו לגרייטפול דד עם כמה מהקולות הטובים בסצנת האינדי והאמריקנה העכשווית (אבל לא רק) ובניצוחם של כמה מחברי דה נאשיונל על ההפקה. ג’ים ג’יימס, The War on Drugs, קורט וייל, וילקו, קורטני ברנט, לוסינדה ווילאמס, קאס מקומבס, Unknown Mortal Orchestra, לי רנאלדו, אירה קפלן, ביל קלהאן, טרי ריילי וצ’ארלס ברדלי הם רק חלק קטן מרשימת המשתתפים המגוונת. יש כאן 59 שירים, חמש וחצי שעות של מוזיקה מתקופות שונות של הדד, כולל כמה בחירות אזוטריות ולא צפויות. Day of the Dead יוצר מעין סדק במחיצה הוירטואלית בין סצנת להקות הג’אם לסצנת האינדי. זוהי הצהרה על המורשת העמוקה של הגרייטפול דד ותרומתה למוזיקה האמריקאית. לסיפור המלא מאחורי האלבום.

 Officials Singles

Charles Bradley – Changes

Daptone

אלבום שלישי לצ’ארלס בראדלי שב-2011, בגיל 62, יצא לדרך עצמאית אחרי שנים שבהן הופיע כחקיין של ג’יימס בראון. קולו העוצמתי של ברדלי בליווי נבחרת הנגנים של הלייבל Daptone יוצרים שילוב מנצח. זה ניכר בשירים כמו Ain’t Gonna Give it Up, Nobody But Me ו-בשיר הנושא, Changes, מחווה לבלאק סאבאת’ שעומדת בפני עצמה. לאחרונה התבשרנו שברדלי נאבק במחלת הסרטן, נאחל לו שיעבור את זה ויבריא ויחזור ליצור.

Changes  Full Album – Bandcamp

Jim James – Eternally Even

Capitol / ATO

אלבום הסולו השני של ג’ים ג’יימס (My Morning Jacket) ראה אור רגע לפני הבחירות הסוערות בארה”ב באופן מכוון, במטרה לעודד אנשים לצאת להצביע, במיוחד את החבר’ה הצעירים לדבריו. Same Old Lie, הסינגל הראשון מתוכו, אף היה חלק מהקמפיין “30 ימים, 30 שירים” של מוזיקאים נגד טראמפ. יחד עם זאת, קשה לקרוא לו אלבום פוליטי. ג’יימס עוסק בהווה מבלי לדבר עליו בצורה ישירה מדי או להזכיר שמות של מועמדים ואירועים והטקסטים נבלעים לעיתים בתוך המוזיקה. Eternally Even הוא אלבום סול פסיכדלי עם גוונים ג’אזים-ספייסים, עשיר באפקטים ובשכבות של צלילים, תחת הפקתם המשותפת של ג’יימס ובלייק מיילס (שאמון גם על הפקת Sound & Color, אלבומם האחרון של Alabama Shakes). “אם לא תזעקו, לא נוכל לשמוע את זה” – זוהי הקריאה של ג’יימס לרוב השפוי להשמיע את קולו ולהפיץ אהבה.

Here in Spirit | Same Old Lie

Idris Ackamoor – We All Be Africans

Strut

נגן הסקסופון, אידריס אקמור והפירמידות פעלו לתקופה קצרה בשנות ה- 70 בפריז, באפריקה ובחוף המערבי עם כמה אלבומים של ג’אז חופשי ומופעים תיאטרליים. ב- 2012 הם חזרו למשחק והוציאו אלבום חדש לצד הוצאות מחודשות של אלבומיהם הראשונים והשנה ראה אור אלבומם, We Be All Africans שהוקלט בברלין עם המוזיקאי והמפיק מקס וויטפילד (Poets of Rhythm/Whitefield Brothers). מנה טובה של אפרו-ג’אז.

We Be All Africans

Michael Kiwanuka – Love & Hate

Polydor

זמר הסול הבריטי מייקל קיוואנוקה פותח את אלבומו השני עם שיר שנמשך 10 דקות. זו בחירה אמיצה אך מתגמלת שקורצת אל ימי הזוהר של הסול ואל יצירותיו הארוכות של אייזיק הייז. מיד לאחר מכן הוא מעלה הילוך בקצב יותר אפרוביטי עם “גבר שחור בעולם לבן”, שיצא גם כסינגל ראשון. One More Night הוא אחד השירים המדבקים של השנה ושיר הנושא, Love & Hate מתפתח ומתעצם לחוויית סול סוחפת. כבר השוו אותו לכמה מענקי הסול של שנות ה-60-70 כמו ביל ווית’רס, מארווין גאי, אוטיס רדינג ואדי הייזל, ולמרות שיש פה הרבה רטרו, קיוואנוקה מצליח להביא גם את טביעת האצבע שלו. יהיה מעניין לעקוב לאן הוא ימשיך מכאן.

One More Night |  Love & Hate

The Olympians – The Olympians

Daptone

נבחרת החלומות של מוזיקת הסול העכשווית, מבית היוצר של הלייבל Daptone, מורכבת מחברי הלהקות The Dap Kings (שמלווה את הזמרת שרון ג’ונס), Menahan Street Band, Budos Band, Tonight Show, El Michels Affair, The Arcs, Sugarman 3 וכמה מהמוזיקאים שמלווים את צ’ארלס ברדלי ולי פילדס. לא מספיק? טוב, תוסיפו גם את המוזיקאי והמפיק מיכאל לאונהארט (סטילי דן). The Olympians הוא פרויקט שרקח טובי פזנר (הקלידן והמנהל של Lee Fields and the Expressions) במטרה לספר את סיפורם של האלים האולימפיים דרך מוזיקה אינסטרומנטלית. הרעיון נולד מחלום שחזר לילה אחר לילה בעת ביקורו ביוון עד שפזנר השתכנע ללכת על זה. הוא חזר לארה”ב, הקים אולפן הקלטות בביתו וכינס את החברים – משימה מורכבת בפני עצמה. 11 רצועות של סול סינמטי סוחף – פסגת הגרוב מפסגת האולימפוס.

Sirens of Jupiter

Daniel Lanois – Goodbye to Language

Anti-

אלבומו של המוזיקאי והמפיק דניאל לנואה (דילן, ניל יאנג, U2 ועוד) מבוסס כולו על הסאונד של גיטרות פדל סטיל ולאפ סטיל, ולא מדובר באלבום קאנטרי-פולק כפי שעשוי להשתמע מכך. לנואה ושותפו, רוקו דה-לוקה, מנתקים את גיטרות הסטיל מההקשר המוכר שלהן ובתוספת של אפקטים יוצרים אלבום אמביינטי יפיפה. הרצועות מתמזגות אחת עם השנייה ומתערבבות למקשה מוזיקלית אחת, מעין מסע אבסטרקטי של אמריקנה דרך פילטרים אלקטרוניים. Goodbye to Language, כפי שמעיד שם האלבום, נמצא מחוץ לגבולות של השפה, היכן שהמוזיקה מביעה את מה שלא ניתן לתאר במילים.

 Deconstruction | Satie

The Gaslamp Killer – Instrumentalepathy

Cuss

המוזיקאי, הדי.ג’י והמפיק Gaslamp Killer כמעט נהרג לפני שלוש שנים בתאונת אופנוע שפצעה אותו קשה. חלק מאלבומו Instrumentalepathy, נכתב לאחר התאונה בתהליך ההתאוששות ארוך כשהוא מרותק למיטה והגוף שלו מפוצץ במורפיום. יש כאן אסיד-גרוב, Fאנק טורקי ושיתופי פעולה עם החברים Gonjasufi וה- Heliocentrics.

 Full Album

Goat – Requiem

Sub Pop

אלבום שלישי ללהקה השוודית שעדיין מצליחה להסתתר מאחורי מסכות ולהישאר אנונימית – הישג מרשים לרוח הזמן, גם אם מתייחסים לכך כגימיק. Requiem הוא המקום שבו הפסיכדליה הכבדה והחשמלית של Goat פוגשת את הכלים האקוסטיים והתוצאה היא אלבום שנשמע כאילו הוקלט בלב הג’ונגל. מסיבה פרועה, מלאה בתיפופים סוחפים, בפרצי שירה ובריפים מדיטטיבים וחשמליים לצד חלילים ופסנתרים. קולאז’ עשיר של צלילים שמתערבבים באופן שמטשטש כמעט לגמרי את המקורות.

I Sing In Silence | Union of Mind and Soul | Psychedelic Lover

Heron Oblivion – Heron Oblivion

Sub Pop

שיתוף פעולה בין מג ביירד מהרכב הפולק הפסיכדלי Espers, הגיטריסט צ’רלי סאופל מ- Assemble Head in Sunburst Sound לצדם של אית’ן מילר הסולן של Comets On Fire ו- Howlin’ Rain, ונואל וון הרמונסון, המתופף לשעבר של Comets On Fire. אלבום הבכורה של Heron Oblivion נולד תוך כדי אלתור וחקירה כשחלק מחברי ההרכב אף החליפו תפקידים כדי לצאת מאזורי הנוחות – ביירד התיישבה על התופים, הרמונסון לקח את הגיטרה ומילר עבר לבס. יש פה שילוב מיוחד בין השירה החלומית והמכשפת של מג ביירד והסאונד הפולקי של ימי אספרס לבין פסיכדליה כבדה. עליות, ירידות, התפוצצויות, רוך ואי נחת שזורים ביחד.

Full Album

Kaitlyn Aurelia Smith – Ears

Western Vinyl

את Kaitlyn Aurelia Smith גיליתי לפני קרוב לשנתיים בסרטון על שובו של סינתיסייזר מוג. משם הגעתי אל אלבומה Euclid, המבוסס על שכבות של סינתיסייזרים אנלוגיים וצלילים אמביינטיים חלליים. אלבומה השני, Ears, נשמע אפילו ניסיוני יותר מהקודם ומקשה על הניסיון לקטלג את היצירה שלה ואת מקורותיה. במגזין פיצ’פורק הצליחו לתמצת את זה בצורה די קולעת: “תחת ידיה, כלים אקוסטיים נשמעים כמו אלקטרוניים, צלילים סינטטיים מתכתבים עם צלילי הטבע, וקולות אדם נשמעים כמו יצירה של מכונות”.

Full Album – Bandcamp

Khun Narin – II

Innovative Leisure

הסיפור של ההרכב Khun Narin החל מג’אם שעלה ליוטיוב לפני כמה שנים, שבו נראית חבורת מוזיקאים תאילנדים מנגנים מוזיקה אינסטרומנטלית פסיכדלית בסאונד סיסטם מאולתר שהם בנו בכפר שמרוחק כמה מאות קילומטרים מבנגקוק. את המוזיקה מוביל Phin, כלי מיתר תאילנדי עם שלושה מייתרים שמתודלק בפאז ובריוורב. כמה חודשים לאחר שעלה הסרטון, המפיק ג’וש מרסי טס מלוס אנג’לס לתאילנד כדי למצוא ולהקליט אותם וב- 2014 ראה אור אלבום הבכורה שלהם. אלבומם השני, שיצא השנה, הוקלט בהופעה ותופס אותם בצורה האותנטית ביותר שאפשר.

Full Album

Mary Lattimore – At the Dam

Ghostly

אלבום הבכורה של נגנית הנבל האמריקאית, מרי לאטימור (שניגנה לצדם של שרון ואן-אטן, קורט וייל, מריסה נדלר ועוד), הוקלט בלוקיישינים שונים ברוד טריפ בארצות הברית עם וולוו סטיישן (בכל זאת צריך מקום לנבל). זה אלבום אינסטרומנטלי אמביינטי שבו לנבל מתווספים אפקטים שמעניקים לו תחושה נוזלית. הוא ליווה אותי השנה בעיקר בשעות הקטנות של הלילה בדרך כלל כאחד מהקטעים האחרונים בטיסות לקראת השעה 1:00.

Jimmy V   Full Album – Bandcamp

The Myrrors – Entranced Earth

Beyond Beyond is Beyond

האלבום הקשה ביותר לעיכול ברשימה הזו שייך ל- Myrrors, להקה שנוסדה באריזונה לפני למעלה מעשור. המדבר הוא ה-Setting של המוזיקה שלהם, מהבוקר השקט דרך ההזיות של הצהרים והשמש הקופחת ועד ללילה הקר והמפחיד. המוזיקה של ה-Myrrors  מושפעת מקראוט-רוק, מג’אז חופשי וממוזיקה אתנית. זה טריפ שיורד ועולה ויש בו רגעים לא קלים. אחת הרצועות הכי מיוחדות באלבום היא Entranced Earth, קטע אינסטרומנטלי בן 8 דקות שמבוסס על ג’אז חופשי ויש בו מונוטוניות יפה ומטרידה, משהו שמתפתח כל הזמן ונשאר במקום בו זמנית.

  Full Album – Bandcamp