“מה שאני עשיתי כדי להתנתק היה לקחת כמה אקורדים פשוטים של פולק ולהכניס לתוכם דימויים חדשים וגישה חדשה, להשתמש במטבעות לשון, ביטויים ומטאפורות חדשים, משולבים בסדרה חדשה של חוקים שהתפתחו למשהו שונה, שלא נשמע לפניכן. אני ידעתי מה אני עושה ולא עלה בדעתי לסגת או לצעוד צעד אחד לאחור בשביל אף אחד”. (בוב דילן, כרוניקות)
ב-1964, כשנה לפני הרגע ההיסטורי בפסטיבל הפולק בניופורט, שבו דילן עלה לבמה עם גיטרה חשמלית ועם להקת רוקנ’רול, עורך המגזין Sing Out! פרסם מכתב פתוח לדילן שבו הוא לא רק ביקר את המוזיקה החדשה שלו, אלא גם האשים אותו שהוא מתרחק מהאנשים והופך לסוג של סלב. אבל דילן לא עצר ולא הביט לאחור. 1965 הייתה אחת השנים המשמעותיות והעמוסות בקריירה שלו – השנה שאליה גם מתנקז הביופיק החדש A Complete Unknown. בתוך פחות מחצי שנה הוא הוציא שני אלבומים פורצי דרך ששינו את עולם המוזיקה. הוא התחיל להופיע עם להקת ליווי חדשה שבתוך כמה שנים תהפוך ללהקת עצמאית ומצליחה בזכות עצמה, הוא הכיר את מי שתהפוך להיות אשתו הראשונה ואם ילדיו והוא קנה את ביתו הראשון באזור וודסטוק בצפון מדינת ניו יורק – היכן שהוא עתיד לחיות בשנים הקרובות.
יריית הפתיחה של אותה שנה הייתה Bringing It All Back Home, האלבום שבו דילן התחיל את המהפכה החשמלית שלו. כבר בשניות הראשונות של Subterranean Homesick Blues, השיר שפותח את האלבום, אפשר לשמוע את הניצוצות של המפגש המפורסם עם הביטלס שנה קודם לכן. דילן עושה רוקנ’רול שנשמע כמו צ’אק ברי ויורה מילים בקצב שלא מבייש ראפרים – למעלה מ-320 מילים בשיר של פחות משתיים וחצי דקות, עם קליפ איקוני ושורות מפורסמות שהפכו לסלוגנים כמו You don’t need a weatherman to know which way the wind blows. בצד הראשון של האלבום דילן מנגן עם להקה שירי רוקנ’רול ובלוז לצד שירי אהבה כמו She Belongs to Me ו-Love Minus Zero/No Limit. הצד השני הוא הצד האקוסטי של האלבום, אבל הוא לא נשמע כמו שירי הפולק הישנים של דילן – שירי המחאה פינו את מקומם לטקסטים מורכבים וסוריאליסטים כמו Mr Tambourine Man, Gates of Eden וגם It’s Alright, Ma (I’m Only Bleeding) – פסגת היצירה של דילן באותם ימים ושיר שהוא היה גאה בו במיוחד ואף הזכיר כמה פעמים בראיונות. ולסיום, דילן חותם את האלבום עם השיר שהוא ינגן שלושה חודשים אחרי בפסטיבל הפולק בניו פורט, כשהוא יחזור להדרן רק עם גיטרה אקוסטית – שיר פרידה מעולם הפולק או פרידה מבת זוג או אולי תזכורת עצמית לכך שמאותו רגע הוא ילך בדרך שלו, לא משנה מה תהיה התוצאה – Strike another match, go start anew, And it’s all over now, Baby Blue.
______
ולמי שרוצה עוד קצת – הרכבתי את האלבום מחדש (כמעט את כולו) מקאברים
Tracklist:
1. Harry Nilsson – Subterranean Homesick Blues
2. Duane Eddy – She Belongs to Me
3. Solomon Burke – Maggie’s Farm
4. Bridget St John – Love Minus Zero, No Limit
5. The Great Society – Outlaw Blues
6. Missing Links – On the Road Again
7. The Leathercoated Minds – Mr. Tambourine Man
8. Julie Felix – The Gates Of Eden
10. Roger McGuinn – It’s Alright, Ma (I’m Only Bleeding)
11. Them – It’s All Over Now, Baby Blue
