בוב דילן – Rough and Rowdy Ways | תכנית מיוחדת

בוב דילן

תכנית מיוחדת על האלבום החדש וה-39 של דילן, Rough and Rowdy Ways.

כדאי לקרוא:

הפוסט שכתבתי בפייסבוק לפני התכנית:

אחרי האזנות רבות לאלבום החדש של דילן מסתבר שאחת התובנות שלי לגביו הסתתרה דווקא בפעם הראשונה שהאזנתי לו, באינטואיציה הראשונית. דילן הוא איש של מילים – את זה כולם יודעים (סליחה שאני מצטט את המתחרים). האם ב- Rough and Rowdy Ways יש יותר מילים מהאלבומים הקודמים שלו? בטוח שיש מי שכבר טרחו לספור. בכל מקרה זה לא משנה, Rough and Rowdy Ways הוא תקליט ארוך של 70 דקות, עם השיר הארוך ביותר בקרירה של דילן והוא עמוס במילים. מנגד, המוזיקה היא מינימליסטית. יש בה חזרתיות, תחושה של עמידה במקום (למרות שזה לא נכון) וגם כשהיא מגיעה לשיא הרעש שלה היא עדיין מאופקת. על פניו, זה המצב האידיאלי כדי להבליט את המילים של המשורר. המוזיקה לא מפריעה ולא מנסה להתחרות על תשומת הלב – היא מוותרת מראש. עד כדי כך שאחת הביקורות על Murder Most Foul, השיר הארוך באלבום, הייתה שאולי עדיף אם הוא היה מתפרסם כטקסט כתוב ולא כשיר מוקלט. אלא שהניסיון “להחביא את המוזיקה” יוצר דווקא מצב הפוך. החזרתיות והנינוחות הן אלה ששואבות אותך פנימה וגורמת לך ללכת לאיבוד בתוך השירים – התחושה המוכרת משירים ארוכים של דילן שמכניסים אותך למעין מדיטציה כמו Sad Eyes Lady of the Lowlands, Desolation Row, Highlands ו-‘Ain’t Talkin מ-2006 (השיר האחרון הכי טוב של דילן לטעמי עד לאלבום הזה).

כשמאזינים ל-Rough and Rowdy Ways קשה לעיתים להתרכז במילים כי הגוף מבקש כל הזמן להתמזג עם המוזיקה ולהיעלם בתוכה. הרי ממילא נגזר עלינו לא להבין את הטקסטים. ממילא לא נבין מה הקשר בין אנה פרנק, לאינדיאנה ג’ונס לרולינג סטונס. לא נבין מדוע דילן מזכיר את חברי האיגלס או את ליאון ראסל ויוחנן הקדוש במשפט אחד, או את החיבורים בין מאות האיזכורים האחרים באלבום שאולי שובר שיא של ניים דרופינג. כשמתרחקים מהמילים הקול של דילן הופך להיות עוד שכבה, עוד כלי נגינה באלבום אמביינטי וזה עובד במיוחד בשירים השקטים והמרחפים יותר, כשדילן לא נמצא בבלוז שהפך לאזור הנוחות שלו בשנים האחרונות.

הפעם הראשונה שהאזנתי ל- Rough and Rowdy Ways הייתה ביום שישי שעבר בבוקר כשהוא יצא, במטע אבוקדו. המילים לא היו לידי וממילא לא היה לי פנאי להתרכז בהן. וכך ספגתי את האלבום כמקשה אחת, פה ושם השתרבב לו איזה משפט שנקלט, אבל זו הייתה חוויה חזקה עוד לפני שניסיתי בכלל להבין מה קורה שם.

Facebook
Twitter
SOCIALICON
SOCIALICON
SOCIALICON
YouTube
INSTAGRAM
Soundcloud
SOCIALICON
SOCIALICON

תגיות או לא להיות
,

1 תגובות

  • תודה מקרב לב. נהנתי מכל רגע. אלבום עצוב אבל זה עצב מתוק ומפויס של מי שיודע שהוא חי חיים מלאי משמעות עבור עצמו ועבור אחרים. הלוואי על כולנו (:

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *