יש הרבה מיתוסים על מוזיקאים ומפורסמים שהלכו לעולמם בטרם עת. חלקם משעשעים, חלקם קונספירטיביים, אבל אף אחד מהם לא מרושע כמו הסיפור על המוות של קאס אליוט. במשך שנים הסתובבה אגדה אורבנית שהיא נחנקה למוות בגיל 32 מאכילה של כריך עם חזיר. ולא במקרה הסיפור הזה נקשר דווקא אליה. לאורך הקריירה, קאס ספגה הרבה הערות פוגעניות על המראה שלה – מהכינוי “מאמא” ועד לשורה המפורסמת באחד הלהיטים של The Mamas & the Papas – “אף אחד לא משמין. חוץ ממאמא קאס”. היא גם הייתה האחרונה שהצטרפה ללהקה, רק משום שג’ון פיליפס חשש שהמראה שלה יפגע בתדמית שלהם. הוא שינה את דעתו אחרי אירוע שבו קאס נפגעה מחומרי בניין שנפלו על ראשה – היא איבדה הכרה, אושפזה בבית חולים וסבלה מכאבי ראש. בהמשך פיליפס יטען שזעזוע המוח שעברה הרחיב את המנעד הקולי שלה ולכן הוא קיבל אותה ללהקה. זה היה סיפור שיקרי ונבזי שקאס למדה לחזור עליו בעצמה בראיונות – אולי היא לא רצתה לשבור את המילה של פיליפס ואולי היא ניסתה להדחיק את תחושת הדחייה ואת החוויה הקשה שעברה.
קאס הייתה נחושה להצליח. כבר מגיל צעיר, היא אמרה לילדים בבית הספר שהעליבו אותה, שיום אחד תהיה האישה השמנה הכי מפורסמת בעולם. היא הבינה שהומור עצמי הוא הדרך הכי טובה להתמודד עם המצב – לזרום עם הבדיחות עליה.
בשנות השישים, הבית שלה בלוראל קניון בלוס אנג’לס היה המקום שבו הכל קורה – מוזיקאים ומשוררים, אופנוענים ודילרים, כולם בילו שם באופן קבוע. חוץ מזה שהיא הייתה אחת הזמרות הגדולות של זמנה, לקאס גם הייתה יכולת מדהימה ליצור חיבורים מוזיקליים. היא שידכה בין זאל ינובסקי לג’ון סבסטיאן שהקימו את The Lovin’ Spoonful ובהמשך היא חיברה בין גרהם נאש שהגיע מאנגליה, לבין דיוויד קרוסבי וסטיבן סטילס – הסופרגרופ הגדולה של שנות השישים ממש נולדה בבית שלה. אבל למרות שהיא הייתה מוקפת באנשים ולמרות שכולם רצו להיות חברים שלה, ברוב הלילות קאס הלכה לישון לבד. מאחורי ההומור היה כאב גדול, והניסיונות שלה לרדת במשקל הובילו לבעיות בריאותיות, התמכרויות ונקודות שפל בקריירה.
ביוני 1967 חברי The Mamas & the Papas הופיעו בפעם האחרונה, בפסטיבל הפופ במונטריי. בהקדמה לאחד השירים, קאס סיפרה לקהל שמישהו שאל אותה מקודם אם היא כבר ילדה. “זה מצחיק”, היא אמרה, מבלי לספר שהיא כבר ילדה את בתה היחידה כמה שבועות קודם. אוון אליוט־קוגל הייתה רק בת 7 כשקאס הלכה לעולמה כתוצאה מדום לב בלונדון ב-1974, באחד מהשיאים של הקריירה שלה. השנה היא הוציאה ספר זכרונות בשם My Mama, Cass שבו היא מספרת על אימה ועל הקשיים שהיא התמודדה איתם וגם מפריכה את המיתוס ההוא עם הכריך.
במלאת 50 שנה למותה של קאס אליוט, אורי ב”ש ואני חזרנו אל התחנות החשובות בקריירה הקצרה שלה.
