כתבות, ראיונות, סרטונים, פודקאסטים וקישורים מעניינים שאני אוסף במשך השבוע. נתקלתם במשהו טוב שיכול להתאים למדור – אתם יודעים איפה למצוא אותי.
הגרופית הכי מפורסמת
ב-1987 כתבה פמלה דס ברס ספר שטלטל את עולם הרוק. זו לא הייתה ביוגרפיה על אמן או להקה אלא אוסף זיכרונות אינטימי וחושפני על חייה בשנות השישים והשבעים כגרופית. I’m With the Band: Confessions of a Groupie טיפס במהרה לרשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס והמונים זכו לקרוא על החוויות האינטימיות שלה עם אמנים כמו מיק ג’אגר, ג’ימי פייג, קית’ ומון ואחרים. דמותה של פני ליין מהסרט, Almost Famous אף התבססה על ברס. היום זה אולי לא נשמע חתרני במיוחד, אך לכתוב ספר כזה בשנות השמונים המאוחרות היה מעשה אמיץ וחלוצי. ברס ספגה המון תגובות קשות על הדברים שכתבה – מצד מראיינים ובעיקר מראיינות וגם מהצד הפמיניסטי של המפה ומאנשים שלא הבינו כיצד היא מעזה לכתוב על חיי הסקס שלה בצורה כל כך גלויה. היו גם כאלו שטענו שהיא משקרת ואולי היא הייתה רוצה לשכב עם מיק ג’אגר אך אין סיכוי שזה באמת קרה. במלאת 30 לספרה ולרגל ספר חדש שכתבה היא התראיינה למגזין Noisy.
כוחה של ספוטיפיי לייצר להיטים
כתבה מעניינת במגזין Wired על כוחו של שירות הסטרימינג ספוטיפיי לחזות אלו שירים יהפכו ללהיטים גדולים באמצעות קידום דרך פלייליסטים. מצד אחד, הכל מבוסס על ניתוח נתונים וספוטיפיי יכולה להריץ שירים בפלייליסטים קטנים יותר לפני שהם מגיעים לרשימות שאחריהן עוקבים מיליונים. מצד שני, ישנה חשיבות גדולה לעורכים המוזיקאליים שיודעים כיצד לשדך בין השירים לרשימות. מגמה נוספת שעולה מהכתבה היא הפיכת הפלייליסטים ליותר ויותר מבוססי טעם אישי. ספוטיפיי כמובן כבר עושה זאת כיום עם ה-Discover Weekly הנהדר והמיקס היומי שלה, אך מצהירה שבעתיד גם הפלייליסט עם להיטי היום יוכל להיות אישי ומבוסס על טעמו של המאזין.
ענקיות הטכנולוגיה הן סכנה לדמוקרטיה
פרופ’ ג’ונתן טפלין, מבית הספר אננברג לתקשורת באונ’ דרום קליפורניה, היה בעברו הטור מנג’ר של המפיק האגדי אלברט גרוסמן ועבד עם אמנים כמו דילן והבנד. בין הסרטים שהפיק ועבודתו עם מרטין סקורסזה הוא הפיק גם את מופע הפרידה של הבנד, “הוואלס האחרון”. בימים אלו הוא הוציא את ספרו, Move Fast and Break Things שיוצא נגד תעשיית הטכנולוגיה בעמק הסיליקון בטענה שענקיות הטכנולוגיה הורגות את חברות התוכן, ביניהן גם המוזיקאים. בטקסט שפורסם במגזין הרולינג סטון הוא משתמש ב”בנד” כמקרה בוחן לטענתו ומדגים כיצד עד להופעתו של האינטרנט כל חברי ההרכב הצליחו להתפרנס יפה מתמלוגים, אולם עם המעבר לדיגיטל, שאר חברי הבנד, שלא היו שותפים לכתיבת השירים (רובי רוברטסון הוא מי שכתב את שירי הלהקה) לא הצליחו לשרוד מהתמלוגים. וזאת למרות שדור חדש של מוזיקאים ומאזינים גילה את המוזיקה של הלהקה. הטקסט הקצר הזה לבדו לא מצליח להעביר את הטענה שלו בצורה מספיק חדה וניתן לקרוא עוד בראיון שערך איתו ד”ר יובל דרור ופורסם בעין השביעית.
הסיפורים מאחורי העטיפות המפורסמות
קולקטיב המעצבים האנגלי, Hipgnosis, אחראי על כמה מעטיפות האלבומים המפורסמות בהיסטוריה של המוזיקה לאמנים כמו: פינק פלויד, לד זפלין, הרולינג סטונס, פול מקרטני, פיטר גבריאל המי, Black Sabbath ועוד רבים. בקרוב יראה אור הספר, Vinyl . Album . Cover . Art: The Complete Hipgnosis Catalogue שמרכז 373 עטיפות שעוצבו בין השנים 67 ל-82. לצד העטיפות אפשר לקרוא על מאחורי הקלעים של הצילומים מאת פיטר גבריאל, רוברט פלאנט וניק מייסון. בכתבה שפורסמה ברולינג סטון, מייסד החברה, הצלם והמעצב אוברי פאוול, מספר על 15 עטיפות איקוניות.
באיזה ז’אנר שרים הכי הרבה על סמים?
מחקר חדש מצא: הז’אנר שבו שרים הכי הרבה על סמים כמו מריחואנה, קוקאין ומת’ הוא לא אחר ממוזיקת הקאנטרי. נמצא שישנם 1.6 אזכורי סמים בממוצע בשיר קאנטרי, זאת לעומת פחות מאזכור אחד בממוצע בראפ.
40 שנה להופעה המפורסמת ביותר של הגרייטפול דד
בסוף השבוע ראה אור המארז החדש של הגרייטפול דד, Get Shown the Light, עם ארבע הופעות ממאי 1977, ביניהן גם ההופעה מאונ’ קורנל שזכתה למעמד מיתולוגי עם השנים. השבוע פורסם ראיון עם בוב וויר על שנת 1977 ועל סיבוב ההופעות שצפוי הקיץ עם Dead & Co, הרכבו של וויר ביחד עם שני המתופפים של הלהקה והגיטריסט ג’ון מאייר שנכנס לנעליו של ג’רי גרסיה.
בן שלו על אלבומם החדש של להקת הסרף הישראלית, “גולשי האבן, הניר והמספריים“, שיושק הערב באברהם הוסטל בתל אביב.
Chris Robinson Brotherhood מופיעים ב-Jam in the Van
