שמונה במאי 1977, ערב יום ראשון באוניברסיטת קורנל באיתקה בניו יורק. בחוץ קור כלבים – מינוס 3 מעלות ומזג האוויר הקשה ביותר שידעה ניו יורק מזה 20 שנה. מחוץ לאולם בארטון באונ’ כבר מתקבצים כמה עשרות דד הדס בגשם ובקור. הם משתמשים בשקי השינה ובתחתיות האוהלים שלהם כדי ליצור מעשה טלאים – מעין מטריה אחת גדולה שתגן עליהם וכולם עושים משמרות על מנת להחזיק את הגג המאולתר. כשהדלתות נפתחות הם מסתערים פנימה, ומהרגע שמתחילה ההופעה של גרייטפול דד הצרות נשכחות והקור כבר לא מורגש.
8750 איש נמצאים בפנים, חלקם סטודנטים שרואים את הלהקה בפעם הראשונה, חלקם עוקבים אחריה במשך שנים ול-250 מהם בכלל לא נשארו כרטיסים. אך גם אלו שהגיעו ללא כרטיס זכו להיכנס. באקט של מחווה טובה ברוחה של הלהקה, מאפשרים הסטודנטים בקופות לכל מי שלא הצליח לרכוש כרטיסים להיכנס תמורת תרומה יצירתית קטנה שהיא לא כסף או סמים: שיר, ריקוד מטופש, שכיבות שמיכה, סיפור או בדיחה – הם כל מה שצריך בשביל לזכות. איש אחד נכנס פנימה תמורת מפרט, אחר פשוט נופף בסנדוויץ’ עם חמאת בוטנים.
הם עדיין לא יודעים שהם לוקחים חלק במה שלימים יהפוך לאירוע היסטורי ולהופעה המיתולוגית ביותר הלהקה – הגביע הקדוש. עבור רבים ההקלטה של ההופעה בקורנל הייתה שער הכניסה אל עולמם של הגרייטפול דד. דפי אינטרנט רבים הוקדשו לוויכוחים ארוכים וסוערים עליה, היו מי שהגדירו אותה כהופעה הטובה ביותר מבין למעלה מ-2000 ההופעות שניגנו הדד ב-30 שנות פעילותם, אחרים טענו שהיא אוברייטד. עם השנים היו מי שאמרו שזו בכלל קונספירציה וההופעה בקורנל מעולם לא התקיימה, אלא הייתה ניסוי של ה-CIA. ב-2011 היא נכנסה לספריית הקונגרס כ”מסמך חשוב בהיסטוריה ובתרבות האמריקאית”.
מדוע זכתה דווקא ההופעה הזו למעמד מיתולוגי? מה גרם לגרייטפול דד להישמע כל כך טוב ב-1977 בתקופה מוכת דיסקו שבה להקות אחרות מסוגה כבר נדחקו לשוליים והושמצו על ידי להקות פאנק שסלדו מתרבות ההיפים? מה עלה בגורל ההקלטה של אותו הערב ומדוע לקח כל כך הרבה זמן להוציא את ההופעה הזו באופן רשמי? ברק חיימוביץ’ ואני התכנסנו באולפן החדש של 88 כדי להאזין להופעה ולנסות להשיב על השאלות הללו. המוזיקה ברוב תכנית הושמעה מחמשת התקליטים שראו אור בהוצאה המחודשת Get Shown The Light.
איזה כיף שעלת את התוכנית הזו לאתר!