50 שנה לפסטיבל באי וייט

הפסטיבל באי וייט 1970

ג’ימי הנדריקס, ג’וני מיטשל, לאונרד כהן, מיילס דיוויס, הדורז, ELP, The Who וג’טרו טאל הם חלק מהמוזיקאים שהופיעו בחמשת הימים של הפסטיבל באי וייט באנגליה, שהתקיים לפני 50 שנה ונפתח ב-26 באוגוסט 1970. הפסטיבל יצא לדרך לראשונה ב-1968 ביוזמה של שני אחים צעירים שרצו בסך הכל לגייס כסף כדי להקים בריכה ציבורית באי, לאחר שמועצת האי החליטה שאין לכך תקציב. הם הצליחו להטיס את ג’פרסון אירפליין מסן פרנסיסקו, ולצד להקות נוספות הרימו פסטיבל קטן שמשך אליו כעשרת אלפים איש.

הפסטיבל השני, שהתקיים בקיץ 1969, כבר הגיע לכותרות בזכות הישג חסר תקדים. אחרי שרבים ציפו והתאכזבו לגלות שדילן לא יעלה להופיע בהפתעה בפסטיבל וודסטוק והניסיונות להביא אותו נכשלו, הם הופתעו לגלות שהוא דווקא כן יופיע באי וייט פחות משבועיים אחרי. זו הייתה ההופעה הראשונה הגדולה של דילן מאז 1966 והציפיות היו גבוהות. חברי הביטלס, קית’ ריצ’רדס, סיד בארט, אלטון ג’ון ומוזיקאים רבים שלא הופיעו בפסטיבל הגיעו לראות את דילן. השמועות שהביטלס יעלו לנגן איתו הגבירו את הציפיות. זה לא קרה. למעלה מ-150 אלף איש פקדו את הפסטיבל השני שפתח את הדלת לפסטיבל השלישי ב-1970. הפעם הגיעו 600-700 אלף איש, מה ששבר את השיא של וודסטוק והפך לפסטיבל הגדול ביותר בעולם באותה עת. באירוע היו גם מי שיזמו בהמשך פסטיבלים אחרים באנגליה, ביניהם המארגנים של פסטיבל גלסטונברי הראשון שהתקיים פחות מחודש אחרי האירוע.

כמו וודסטוק, גם הפסטיבל באי וייט נתקל בקשיים. מקומיים רבים התנגדו לקיומו והפעילו לחץ על חוואים לא להשכיר שטחים למארגנים. אנרכיסטים צרפתיים שהגיעו למקום לא הסכימו לשלם על כרטיסים וניסו לפרוץ את הגדרות. אחד המתנגדים שהוזמן לבמה לשטוח את משנתו טען שפסטיבלים הפכו ל-“מחנה ריכוז פסיכדלי” ושכבר אין “שלום ואהבה” כשמחוץ לגדרות מסיירים שוטרים עם כלבים. קומונה שקראה לעצמה Desolation Row (על שם השיר של דילן) התמקמה על גבעה באזור היכן שאפשר היה לראות את ההופעות מבלי לשלם 3 פאונדים על כרטיס. אחד מאנשי הקומונה התפרץ לבמה באמצע ההופעה של ג’וני מיטשל וניסה לחטוף את המיקרופון. על סף דמעות היא הפצירה בקהל להירגע ולהקשיב ואמרה להם שהם מתנהגים כמו תיירים. ביום האחרון הגדרות נפתחו והכניסה הייתה חופשית. ריקי פאר, המנחה של הפסטיבל, הכריז בסופו שזה היה – “האירוע הגדול האחרון”. לאחר מכן, הועבר באי וויט חוק שאוסר על התכנסויות של יותר מ-5000 איש ללא אישור מיוחד. רק ב-2002 הוחלט להחזיר את המסורת ועד היום הפסטיבל מתקיים מדי שנה. מאז הופיעו שם הרולינג סטונס, דיוויד בואי, R.E.M, קולדפליי, פו פייטרז, פרודיג’י ועוד רבים. האירוע שאמור היה להתקיים השנה נדחה ל-2021 בעקבות הקורונה.

Tracklist:
1. Tiny Tim – There’ll Always Be an England
2. Jethro Tull – Bouree
3. Taste – What’s Going On
4. Bob Dylan & The Band – Rainy Day Women #12 & 35 (1969)
5. Tony Joe White – Polk Salad Annie
6. Joni Mitchell – Big Yellow Taxi
7. The Who – Young Man Blues
8. The Doors – Roadhouse Blues
9. Jimi Hendrix – Hey Baby (New Rising Sun)
10. Leonard Cohen – Tonight Will Be Fine

  • הסרט Both Sides Now על ההופעה של ג’וני מיטשל בפסטיבל

Facebook
Twitter
SOCIALICON
SOCIALICON
SOCIALICON
YouTube
INSTAGRAM
Soundcloud
SOCIALICON
SOCIALICON

תגיות או לא להיות
, , ,

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *