זו לא הוצאה רשמית וזו גם לא ה-Jerry Garcia Band אלא הגלגול המוקדם יותר שלה. פברואר 1972 – חודשיים בלבד לפני שהגרייטפול דד ייקחו את הטריפ שלהם לאדמת אירופה לראשונה ופחות מחודש אחרי אלבום הסולו הראשון שלו, ג’רי גרסיה והחברים האחרים שלו התכנסו באולפני Pacific High בסן פרנסיסקו (איפה שהדד הקליטו את Aoxomoxa ו-Workingman’s Dead). כמה רגעים לתחילת It Takes a Lot to Laugh, It Takes a Train to Cry של דילן וקול חלש של שדרנית רדיו בוקע מתוך המוזיקה ואומר KSAN in San Francisco. הסשן הזה שודר ברדיו וזו הסיבה לאיכות הטובה של ההקלטה.
גרסיה מלווה בחבר ביל קרויצמן מהדד על התופים ובג’ון קאהן על בס – מי שילווה אותו לאורך כל הדרך מחוץ לדד. השותף הנוסף הוא מי שבמידה רבה אחראי על הסאונד של גרסיה בשנים האלו, הקלידן מרל סאנדרס שהחל להופיע איתו שנתיים קודם לכן. סנדרס לקח את גרסיה אל מחוזות הגרוב השחור עם שירים כמו Expressway to Your Heart של ה-Soul Survivors ו-How Sweet It Is, לצד הופעת בכורה לשיר מוטאון נוסף, I Was Made to Love Her של סטיבי וונדר שהפך לג’אם אינסטרומנטלי מפוצץ בגרוב עם ההמונד של סנדרס והגיטרה של גרסיה.
חוץ מזה, יש כאן ביצוע נהדר ל-That’s A Touch I Like של ג’סי ווינצ’סטר (שגרסיה שר בטעות כ-That’s The Touch I Like), לצד מחווה נוספת לדילן – When I Paint My Masterpiece וגם לריי צ’ארלס עם Lonely Avenue וכמה נשמה יש בסולואים שגרסיה נותן שם! הקטע המקורי היחיד באלבום הוא Save Mother Earth של סאנדרס – ג’אם ארוך שמסתיים בטייק אינסטרומנטלי על Imagine.
דילן, לנון ומוטאון – אלו כמעט כל הלבנים שירכיבו את הג’רי גרסיה בנד שתקום שלוש שנים מאוחר יותר וב-1972 זה נשמע טרי, רענן, אינטימי ומלא באנרגיה. ולא אכחיש שנשמע מכאן גם בסט “המוטאון של גרסיה” שאנגן בגאת’רינג הקרוב והעשירי!
