4 מתים באוהיו: 50 שנה לטבח באונ’ קנט

הטבח באונ' קנט באוהיו

בתחילת שנות השבעים, ארה”ב הייתה עדיין עמוק בבוץ של וויטנאם. למרות ההצהרות של הנשיא ריצ’רד ניקסון על כוונותיו לסיים את המלחמה – הסוף לא נראה באופק. להיפך, באפריל 1970 הצבא האמריקאי פלש גם לקמבודיה כדי להילחם בצבא צפון וויטנאם שנתיבי המילוט שלו עברו גם דרכה. התמונות בחדשות של חיילים אמריקאיים חוצים את הגבול לקמבודיה הציתו מחדש את תנועת המחאה נגד המלחמה. כיצד פלישה למדינה נוספת תעזור לארה”ב לסיים את המלחמה שנמשכה כבר זמן רב מדי, שאלו המתנגדים.

התגובה לפלישה התפשטה במהירות בקמפוסים ברחבי ארה”ב. ב-4 במאי 1970 כאלפיים סטודנטים התאספו באוניברסיטת קנט באוהיו. הם מחו נגד המלחמה ונגד הנוכחות של חיילי המשמר הלאומי של אוהיו בקמפוס (חיילי המשמר הלאומי כבר הגיעו לשם עם תחילת המחאות ב-1 במאי). החיילים קראו לסטודנטים להתפנות ואף פיזרו גז מדמיע, אך הם לא נרתעו. אחת מיחידות המשמר פתחה באש חיה לעבר הקהל – 67 כדורים ב-13 שניות שהרגו שתי סטודנטיות ושני סטודנטים – אליסון קראוס, סנדרה שור, ג’פרי מילור ו-ויליאם שרודר. 9 סטונדטים נוספים נפצעו מהירי, אחד מהם שותק לצמיתות. סטודנטים המומים וזועמים התכנסו לאחר הירי ורצו להמשיך למחות. אחד הקצינים ביקש מהם להתפזר או שהם יפתחו שוב באש. גלן פרנק, פרופ’ אהוב לגיאולוגיה שהיה במקום הפציר בסטודנטים להתפזר ובכך מנע ככל הנראה טבח גדול יותר שיכול היה להסתיים בעשרות נרצחים. האירוע שבו חיילים אמריקאיים יורים על סטודנטים אמריקאיים בני גילם החריף את הקרע בארה”ב וזכה לכינוי “הטבח בקנט סטייט”. היורים מעולם לא שילמו את המחיר על הרצח.

באותם ימים שהו ניל יאנג ודיוויד קרוסבי לא רחוק מסן פרנסיסקו. כשיאנג ראה את שער המגזין Life עם התמונה מהטבח הוא זעם. אחרי שיחה קצרה ואמוציונלית עם קרוסבי הוא נעלם לזמן קצר וחזר עם שיר מחאה חדש. הם היו נחושים להקליט אותו במהרה. סטיבן סטילס טס בחזרה מאנגליה, גראהם נאש הצטרף אליהם ותוך יומיים הם כבר נכנסו לאולפן בלוס אנג’לס. אחמט ארטוגן, נשיא הלייבל “אטלנטיק” שבו הם היו חתומים, לקח את סלילי ההקלטה באופן אישי למאסטרינג בניו יורק.

“אוהיו” הפך לאחד השירים הגדולים והאהובים של הרביעייה קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג, ולאחד משירי המחאה הגדולים בהיסטוריה של המוזיקה. ולא פחות מכך, לאחד משירי המחאה המהירים בהיסטוריה – במונחים של ימינו – כמעט בזמן אמת. הוא היכה גלים בארה”ב ואף נאסר להשמעה בתחנות רדיו רבות. “השיר תיאר בדיוק את מה שהרגשתי” סיפר קרוסבי בסרט Remember My Name, “זו הייתה העבודה הטובה ביותר שלנו כטרובדורים”.

קרוסבי, סטילס, נאש ויאנג מבצעים את השיר ב-1991 בקונצרט לזכרו של האמרגן ביל גראהם

דייוויד קרוסבי בסרטון חדש שעלה באתר של אונ’ קנט לציון 50 שנה לאירוע.

 

שער המגזין Life עם התמונה של ג’ון פיילו. פיילו זכה בפרס פוליצר על התמונה שמופיעה למעלה. צפו בראיון איתו על הצילום באותו יום.

Facebook
Twitter
SOCIALICON
SOCIALICON
SOCIALICON
YouTube
INSTAGRAM
Soundcloud
SOCIALICON
SOCIALICON

תגיות או לא להיות
, , , ,

2 Comments

  • התגובה של דויד קרוסבי כל כך הרבה שנים אחרי מדהימה בזעם ובכאב הטרי שלה, ממש מרגישים שזה מעולם לא עזב אותו.
    ההופעה שלהם בשנת 90 די מחפירה 🙂 עם איך שהם ניראו אז, לפני 30 שנה באמצע שנות הארבעים לחייהם, זה מדהים ומזל שהחזיקו מעמד עד היום

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *