שמועות רבות רצו במשך השנים סביב להקת Love: שהם רצחו את אחד מאנשי הצוות שלהם בגלל שהוא גנב מהם סמים, שארתור לי, מנהיג ומיסד הלהקה, ירה בעצמו על הבמה בסופו של שיר, שהוא מת בכלא בקרב סכינים וסיפורים נוספים שהעסיקו את מעריצי הלהקה. דמותו המסתורית והשנויה במחלוקת של ארתור לי, פרץ הכישרון שלו בשנות השישים והיכולת שלו להשתנות ולברוח מקטגוריות מוזיקליות, הפכו את להקת Love לאחת מהלהקות החשובות בהיסטוריה של הרוק ושל שנות השישים והקרדיט על כך כמובן אינו שמור רק ללי עצמו אלא גם לשאר חברי ההרכב שפעמים רבות הצליחו לתרגם את הרעיונות שלו לתוצר הסופי שאנו שומעים באלבומים. אך הדומיננטיות של לי כמנהיג הלהקה והעקשנות שלו גם מנעו ממנו ומ- Love להצליח יותר בזמן אמת ולזכות בהכרה המגיעה להם.
במלאת עשור למותו של ארתור לי, הקדשנו תכנית מיוחדת ללהקת Love. באולפן התארח אורי ב”ש מחנות התקליטים, “השריטה”, בקיבוץ מעברות. בפרק ששודר אמש חזרנו אל השנים הראשונות של ארתור לי ואל הגלגול הראשון של Love עד לאלבומם השלישי Forever Changes. הטקסט שמופיע בהמשך הוא רק תקציר. הסיפורים המלאים והמורכבים נמצאים בתכנית – האזנה טובה.
לאחר הופעה של וילסון פיקט הכריז ארתור לי שיום אחד הוא יהיה מפורסם כמוהו. בזמן שהיה תלמיד תיכון הוא ניגן עם חבר ילדותו ומי שילווה אותו דרך ארוכה ויהיה יד ימינו, הגיטריסט ג’וני אקלוס. לי השאפתן והרעב הצליח להשיג לעצמו חוזה בחברת “קפיטול” בגיל צעיר והוציא את הסינגל הראשון שלו בשנת 63. בהרכביו הראשונים אפשר לשמוע כיצד הוא מחקה, לפעמים באופן בוטה, את האמנים שהשפיעו עליו מ- Booker T & The MGs ועד הביטלס והבירדס שגרמו לו לעבור לפולק-רוק ולצרף את מי שהיה הרודי של ההרכב, הגיטריסט בריאן מקלין.
אלבום הבכורה של Love שראה אור בתחילת 1966 בלייבל אלקטרה הפך את לי לנסיך של ה- Sunset Strip והקנה לו הצלחה מקומית גדולה. ההופעות שלהם היו מפוצצות מדי ערב, אנשים שילמו כסף רק כדי לעמוד מחוץ למועדונים ברחוב שהיה מלא במעריצים, ואמנים כמו חברי הוולוט אנדרגראונד החלו לגלות עניין במוזיקה שלהם. הלהקה גרה ביחד בוילה ענקית שכונתה “הטירה” ותרמה להילה ולמסתורין שצמחו סביב לי שכמעט ולא יצא מהבית.
בתוך חודשים בודדים הם כבר הקליטו חומרים לאלבומם השני והציגו התקדמות מוזיקלית מרשימה כששילבו בין ג’אז לרוק עם קטעים מורכבים יותר ואף הקליטו את 7&7 Is שנחשב לשיר פאנק שהקדים את זמנו. אך באותה תקופה גם החלו לצוף הבעיות של Love. הסמים, היריבויות בין כמה מחברי הלהקה והכישלון המסחרי של האלבומים שגרם להם להאשים את חברת אלקטרה ולנסות להתנתק ממנה.
לי סירב לצאת לדרכים ולקדם את אלבומיו והעדיף להישאר במגרש הביתי והבטוח בלוס אנג’לס, קרוב למי שמספק ללהקה את כל החומרים שהם צורכים. הוא אפילו סרב להשתתף בפסטיבל מונטריי שהיווה את נקודת המפנה בקריירה של אמנים רבים כמו ג’ימי הנדריקס וג’ניס ג’ופלין. ההתעקשות שלו על כך שלאב תהיה תמיד ההדליינרס סגרה דלתות רבות בפניהם. ואם כבר מדברים על דלתות, אז מי שנכנסו לחלל שנשאר היו הדורז שהעריצו את לאב בתחילת הדרך ושאפו להצליח כמוהם. ג’ים מוריסון נפעם מההופעות של Love וריי מנזרק סיפר שלג’אמים הארוכים שלהם הייתה השפעה רבה על שירים כמו The End ואפילו על הסולו הארוך ב- Light My Fire. למרבה האירוניה, היה זה ארתור לי שדחף את אלקטרה להחתים את הדורז ואז צפה בהם עוקפים אותו. הדורז שיחקו את המשחק שלי לא רצה להשתתף בו. הם יצאו לסיבובי הופעות, התארחו בטלוויזיה ויותר מכך, הם היו הרכב דמוקרטי בעוד שב- Love היה ברור לכולם מי הבוס. אלבום הבכורה של הדורז ב- 1967 וההצלחה המטאורית שלהם דיכאו את לי שניגש לכתוב את Forever Changes בתחושה שזהו אלבומו האחרון.
https://www.youtube.com/watch?v=qInF7WKOz4c
גם רוח התקופה לא תרמה לכך, לי וחבריו הצליחו להתחמק מהמלחמה בווייטנאם, אך אנשים רבים שהכירו נשלחו לשם ובזמן שבסן פרנסיסקו חגגו את קיץ האהבה, לי חש ניכור כלפי התנועה ההיפית והרעיונות האוטופיים שלה. “בזמן שכתבתי את השירים האלו, חשבתי שזה יהיה האלבום האחרון שאקליט אי פעם. המילים באלבום מייצגות את הדברים האחרונים שאני רוצה לומר לעולם. האלבום נכתב אחרי שהרגשתי שאין שום תקווה בעולם וחשבתי שאני הולך למות”, כתב לי על אותה תקופה. ומתוך האפלה צמחה יצירת המופת של Love. האלבום הזה נולד בדם, יזע ובדמעות. תוך כדי הסשנים הוחלפו חברי הלהקה המקורית, שלא הצליחו לתפקד ולנגן את השירים, בנגני אולפן, עד שאלו הצליחו להתעשת ולחזור לעצמם. החזון של לי היה להקליט שירים מורכבים עם תזמורת, אך לא היו לא הכישורים המוזיקליים הנדרשים כדי לממש את הרעיונות שלו לבד. במאמץ קולקטיבי של חברי הלהקה ושל דיוויד אנג’ל שכתב את התזמורים עם לי, הם הצליחו ליצור את האלבום הגדול ביותר של Love- אלבום שנכשל מסחרית בזמן אמת בארה”ב, וזכה במעמדו המיתי רק כעבור שנים. למרות שלא מדובר באלבום קונספט, Forever Changes הוא אלבום שלם שיש בו עקביות והמשכיות. אין בו רגעים מתים או שירים חלשים, הוא לא נשמע כמו שום דבר שנוצר לפניו והוא בטח לא מתכתב עם הסאונד הפסיכדלי של 1967. אולם אחריו החלה הנפילה והקלפים נטרפו מחדש. על המשך הדרך של לי והגלגול הבא של Love בפרק הבא. Stay Tuned!
Tracklist:
1. Emotion
2. A House is Not a Motel (Alternative Take)
3. Arthur Lee & The LAGS – The Ninth Wave (1963)
4. The American Four – Luci Baines
5. The American Four – Stay Away
6. Rosa Lee Brooks- My Diary
7. The Grass Roots – You’ll Be Following’
8. My Little Red Book
9. Gazing
10. Signed D.C.
11. Mushroom Clouds
12. 7 and 7 is
13. Que Vida!
14. Stephanie Knows Who
15. She Comes in Colors
16. Hummingbirds
17. Old man – Demo by Bryan MacLean
18. The Daily Planet
19. Andmoreagain
20. Bummer in the Summer – Live 1970
21. You Set the Scene
