50 שנה ל-Bitches Brew של מיילס דיוויס

Miles Davis - Bitches Brew

בסוף השבוע הקרוב הייתי אמור לארח את החברים ברק חיימוביץ’ ושמוליק רגב לתכנית מיוחדת על Bitches Brew – עד שזה יקרה, כשנוכל לחזור שוב לאולפן, הנה כמה מילים שכתבתי עליו לכאן 88:

בשנות השישים המאוחרות מיילס דיוויס היה במבוי סתום – אחרי גירושין והתמכרות לקוקאין ובימים שהדור החדש, זה שהגיע לפסטיבל וודסטוק, העדיף רוק ו-Fאנק על פני ג’אז. אחרי גיל 40, מיילס שהיה אחראי על כמה מהפריצות המוזיקליות החשובות בהיסטוריה של הג’אז, מצא את עצמו פחות רלוונטי – מי שהוליד את ה-Cool כבר לא נתפס ככזה. באותם ימים הוא פגש דוגמנית ומוזיקאית צעירה ופרועה בשם בטי מברי שהייתה בשנות העשרים המוקדמות לחיה והפכה לזוגתו ובהמשך לאשתו. בטי פתחה בפניו עולם חדש – היא הדליקה אותו על סלי סטון ועל ג’יימס בראון ובמיוחד על ג’ימי הנדריקס – היא אפילו הפגישה ביניהם. היא גם אחראית על המהפך בלבוש שלו, מחליפות לבגדים צבעונים וססגוניים ברוח התקופה.

אחרי שמיילס שמע כמה כסף מרוויחים מוזיקאים כמו סלי סטון בהופעות בפני קהלים גדולים הוא הבין שהוא מוכן לשלב הבא. “התחלתי להבין שרוב מוזיקאי הרוק לא מבינים בכלל במוזיקה”, הוא אמר. “חשבתי שאם הם יכולים לעשות את זה – להגיע לכל האנשים האלה ולמכור את כל התקליטים האלה בלי באמת לדעת מה הם עושים, אז גם אני יכול לעשות את זה. רק טוב יותר”.

מיילס תמיד ידע להקיף את עצמו בכשרונות צעירים ומבריקים, מג’ון קולטריין וביל אוונס ועד להרבי הנקוק – הרבה מהשמות הגדולים של הג’אז התחנכו על ברכיו. להרכב החדש והחשמלי שלו הוא גייס את ג’ון מקלפלין, צ’יק קוראיה, דייב הולנד, ג’ק דז’ונט, הארווי ברוקס, ווין שורטר, לני וויט, ג’ו זאווינול ומוזיקאים נוספים. ב-19 באוגוסט 1969, יום אחרי שפסטיבל וודסטוק הסתיים באופוריה, הם נכנסו לאולפן של חברת קולומביה בניו יורק לג’אמים מאולתרים שיולידו את אחד האלבומים הגדולים בהיסטוריה של ג’אז ושל המוזיקה בכלל. Bitches Brew היה Game Changer – מהמוזיקה המאתגרת ועד לשם האלבום והעטיפה הסנסציונים. זה אלבום פיוז’ן שמחבר בין ג’אז לרוק. מוזיקה פסיכדלית, אוונגרדית ומלאה בקצב עם שני בסיסטים, שניים-שלושה מתופפים, פרקשניסט, ושניים-שלושה קלידנים שמנגנים בו זמנית.

חלק מטהרני הג’אז נטשו את מיילס בטענה שהוא התמסחר ושלא מדובר בכלל באלבום ג’אז, מנגד צעירים רבים העריצו אותו והגיעו להופעות שלו במועדון הפילמור – המכה של תרבות הנגד. המוזיקאים שניגנו ב- Bitches Brew לא המשיכו יחד לאלבום נוסף, אבל הם הקימו כמה מההרכבים החשובים בג’אז-רוק של שנות ה-70 כמו Weather Report, Return to Forever ו-Mahavishnu Orchestra. בעולם קפיטליסטי שבו גם מוזיקה נארזת כמוצר צריכה Bitches Brew הוא אלבום מהפכני – קשה לחשוב על עוד אלבום כל כך אוונגרדי שזכה להצלחה מסחרית כזו והפך לאחד האלבומים הנמכרים ביותר של מיילס ובהיסטוריה של הג’אז.


ובכל זאת… כמה מילים על החיבור לגרייטפול דד

זמן קצר אחרי שהאלבום יצא מיילס דיוויס הגיע להופעות במועדון הפילמור ווסט בסן פרנסיסקו ותאמינו, או לא, הוא חימם שם את הגרייטפול דד במשך ארבעה ערבים. הנה מה שפיל לש, הבסיסט של הדד כתב על זה משהו באוטוביוגרפיה שלו:

As I listened, leaning over the amps with my jaw hanging agape, trying to comprehend the forces that Miles was unleashing onstage, I was thinking What’s the use. How can we possibly play after this? […] With this band, Miles literally invented fusion music. In some ways it was similar to what we were trying to do in our free jamming, but ever so much more dense with ideas – and seemingly controlled with an iron fist, even at its most alarmingly intense moments

את מיילס דיוויס בפילמור אפשר לשמוע באלבומים Black Beauty: Miles Davis at Fillmore West ו-Miles Davis at Fillmore

כאן בשלט שתלוי אצלי במרפסת זה הפוך:

מיילס דיוויס


ולסיום, פודקאסטים חדשים על Bitches Brew במלאת 50 לאלבום

Facebook
Twitter
SOCIALICON
SOCIALICON
SOCIALICON
YouTube
INSTAGRAM
Soundcloud
SOCIALICON
SOCIALICON

תגיות או לא להיות
,

1 תגובות

  • ואפשר גם לציין שזה אלבום מפתח בהתפתחות הפנדר רודס, הפסנתר האלקטרו-מכני האגדי, והפופולריות שלו. לא השימוש הראשון שלו כמובן (אפילו לא אצל מיילס), אבל דור שלם של נגנים הכיר את הכלי פה לראשונה, והוא זכה לאחר מכן בחשיפה עצומה.
    וסביר מאוד שלא היה עוד אלבום שבו שלושה נגנים ניגנו על פנדר רודס בו זמנית.
    Joe Zawinul, Chick Corea, Larry Young.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *