כשקראתי שיש סרט דוקומנטרי חדש על ויויאן ליברטו, אשתו הראשונה של ג’וני קאש ואם ארבע בנותיו, שאלתי את עצמי מהו הערך המוסף של סרט כזה. ויויאן לא הייתה מוזיקאית והיא לא לקחה חלק פעיל בקריירה שלו. אולי זו בכלל פריווילגיה של משפחת קאש ואולי הוא נועד להאכיל את הצורך שלנו ברכילות סביב משפחת האצולה של הקאנטרי. My Darling Vivian סרטו של מאט רידלהובר, שאמור היה להיות מוקרן בפסטיבל הסרטים של SXSW ובמקום נפתח לצפייה באמזון פריים, מציג תמונה טראגית של מי שחיה בצילו של אגדת הקאנטרי והייתה נשואה לו כ-13 שנים.
הם נישאו כשהיא הייתה בת 20, קצת לפני שנולדה רוזאן, בתם הראשונה, והקריירה של קאש נסקה. מהרגע הזה החל הריחוק כשקאש יצא לסיבובי הופעות ארוכים והשאיר את ויויאן בבית לטפל בבנות – הילדה השנייה נולדה כעשרה חודשים בלבד אחרי רוזאן. הם עברו מממפיס לקליפורניה ובהמשך לאחוזה מבודדת שקאש רכש מג’וני קרסון. ויויאן מתוארת על ידי ארבע בנותיה כאישה צנועה שלא הרגישה בנוח באור הזרקורים ואף סלדה מהסטטוס החדש שאליו נקלעה. אחת מבנותיו של קאש מספרת כיצד כילדה היא אפילו לא ידעה שאביה הוא כוכב גדול, עד שראתה אותו בסרט בטלוויזיה שבו הוא נורה למוות. ויויאן ניסתה להשיג את קאש כל הלילה רק כדי שיוכל להרגיע את בתם, שתאמין לה שהוא עדיין בחיים.
היחסים ביניהם הלכו והידרדרו ככל שהקריירה של קאש גדלה וככל שהוא צרך יותר סמים. רוזאן, שהפכה למוזיקאית מצליחה בפני עצמה, מספרת בלב שבור על הכאוס בבית, על הדכאון ועל ההתפרצויות האלימות של אימהּ. השיא הגיע כשקאש נעצר באל פאסו ב-1965 לאחר שהבריח סמים ממקסיקו בקייס של הגיטרה שלו. הוא שוחרר בערבות רק כי אשתו של השופט אהבה את המוזיקה שלו. תמונתו עם ויויאן מחוץ לבית המשפט הגיעה לכותרות אבל מהסיבות הלא נכונות. המראה האקזוטי שלה ועורה, שנראה כהה יותר משל קאש בתמונה, גרמו לרבים להאמין שהיא שחורה. כותרות העיתונים זעקו שקאש נשוי לכושית, הופעות רבות בדרום בוטלו והוא היה צריך לקחת אותה איתו לבית המשפט כדי להוכיח שהיא לבנה – ואם לא מספיקה ההשפלה והחשיפה שאליה היא נקלעה בעל כורחה, המקרה הזה גם הציב אותה בסכנה ממשית. לבד עם הבנות בבית כשכולם יודעים היכן הוא נמצא, היא חששה שהקו קלוקס קלאן ינסו לפגוע בהן. זמן קצר לאחר מכן היא החליטה למלא טופס גירושין מקאש בתקווה שאולי זה יאפס אותו ויגרום לו לחזור הביתה, אך ההפך קרה.
ב-1968 התחתן קאש עם זמרת הקאנטרי ג’ון קרטר, והשניים הפכו לזוג הנוצץ של עולם הקאנטרי. גם כאן שילמה ויויאן את המחיר – הכנסייה הקתולית שבה היא התנדבה החרימה אותה כאישה גרושה, וקאש נאלץ להתערב כדי להשיב את המוניטין שלה שנפגע. אחד מהרגעים שוברי הלב בסרט הוא מכתב שויויאן כתבה לקאש ובו היא קוראת לו לבקש מאשתו הטריה ג’ון שתפסיק להגיד בטלוויזיה שיש להם שישה ילדים. כלומר שתפסיק לקחת בעלות על הבנות שלה. היא מעולם לא שלחה את המכתב הזה.
פרט לראיונות הכנים עם ארבע הבנות, הסרט מלא בחומרי ארכיון, המכתבים מלאי האהבה שהם כתבו זה לזו בתחילת הדרך כשקאש שירת בצבא בגרמניה והיא חיכתה לו שישוב, לצד המון תמונות וסרטונים ביתיים. קשה להישאר אדישים לתמונות שצולמו במפגש המחודש שלהם אחרי מותה של ג’ון ב-2003 ולפני מותו של קאש כמה חודשים אחרי. במפגש הזה קאש נתן לה את ברכתו לכתוב ספר על חייה לצידו. I Walked the Line (על שם הלהיט הראשון של קאש, שבו הבטיח לויויאן שיהיה נאמן לה ולא יסטה מדרך הישר) שכתבה ראה אור ב-2008 כמעט ללא יחסי ציבור ולא זכה להצלחה. בינתיים, שמה של ויויאן נדחק מהסיפור של קאש. בעוד שבנותיה כעסו על האופן שבו היא הוצגה בסרט המפורסם Walk the Line – היא כבר לא זכתה לצפות בו. הסיפור של קאש הפך לעיתים לקלישאה של ביוגרפיות מוזיקליות – כמו למשל הסצנה המפורסמת שבה ויויאן הוצגה בפראדויה Walk Hard, כאישה שתפקידה הוא רק למלא את הבית בעוד ועוד תינוקות. My Darling Vivian הוא סרט צנוע וראוי, שמציג צד נוסף בסיפור ונותן את הבמה למי שלפי רוזאן קאש: “דעכה לאפלה שלילית עם השנים”.
