אמש הייתה לי הזכות לערוך את יום השידורים המיוחד ב-88 שהוקדש כולו לחגיגות ה-50 לשנת 1967. בשעתיים שלי, שחתמו את המרתון, אירחתי את אורון יעבץ מקהילת “דארק סטאר” לתכנית מיוחדת עם הצלילים הפסיכדליים הפחות מוכרים של אותה שנה. ב-1966 הפסיכדליה עוד הייתה במחתרת (ובשנה שעברה הקדשתי לה תכנית במסגרת מרתון דומה) ול.ס.ד עוד היה חוקי ברוב השנה. 1967 היא השנה שבה הפסיכדליה הגיעה אל המיינסטרים: השנה שבה עשרות אלפי צעירים נהרו לסן פרנסיסקו בקיץ זכה לכינוי, “קיץ אהבה”, השנה שבה לייבלים גדולים מיהרו להחתים להקות רוק פסיכדלי והשנה שבה תרבות הנגד קיבלה מקום בתקשורת המיינסטרים, לטוב ולרע. ברוב שעות המרתון שמענו את האמנים המפורסמים והמוכרים שהם חלק מהזיכרון הקוקלטיבי של שנות השישים, ולכן חשבנו להקדיש את רוב התכנית שלנו לאותן להקות שפעלו בשוליים – חלקן הוציאו אלבום או אפילו סינגל בודד והתפרקו, אחרות קיבלו תמיכה מלייבלים גדולים ואף נכנסו למצעד ובכל זאת לא הצליחו.
כמה מילים שכתב אורון לקראת התכנית:
שנה קודם לכן, הזרעים הופצו מגובה שמונה מיילים ונחתו ברכות על אדמה מוכנה ופורייה. הנביטה המהירה לא התרחשה כדרך הטבע, אלא כדרך האדם, שדאג מבעוד מועד לרקוח דשנים הלוצינוגנים במוסך ובמרתף. הוא עמד פעור-פה אל מול הנבטים הראשונים; הוא ציפה לראותם צבועים בצבע הירוק, אך אותם נבטים, שכבר בינתיים הפכו לשתילים, כבר זהרו בכל הצבעים האפשריים.
1967 הייתה השנה בה התודעה המשיכה את מגמת ההתרחבות, בה האדם זכה להארה ודעה בעוד שהעולם מסביבו המשיך להתקלקל. הוא, מצדו, חגג את האהבה לאדם האחר בדרכים קצת יותר בריאות מאשר מלחמה, ובקיץ אחד הצליח לקעקע זהות של דור שלם – למען העתיד.
מוזיקה, כמובן, הייתה חלק בלתי-נפרד מהעניין; אדרבא, המוזיקה הייתה המילים, הצלילים והמראות של המחאה. המוזיקה הייתה הסיבה להתאגד, ולהבין שטוב יותר לחגוג אהבה ביחד.
ובעוד שגבולות התודעה התרחבו החוצה, כך המוזיקה הלכה ולבשה בגדים אחרים, שונים מכל מה שנראה עד לאותה עת: המערב פגש את המזרח, ואז את המזרח הרחוק; גבולות נחצו, הכל התערבב בעיסה דביקה אחת של כשרון והשראה. המוזיקאים אחזו במושכות החברתיות, וכולם נסעו בכרכרה אחת, בנוחות ואחווה, מבלי שאף אחד יופלה לרעה – שלום ואהבה הייתה צורת ההתקפה וההגנה היחידה שהם הכירו.
ובין האנשים שישבו בכרכרה, וגם בין אלו שנשארו בבית, היו עוד מוזיקאים. מוזיקאים אחרים. כאלו שהלכו רחוק עוד יותר; כאלו שידעו מראש שלא כולם יוכלו להבין את המלאכה שלהם, שלפעמים הסתכמה גם בסינגל אחד ובודד, שהתגלגל מיד ליד, מחנות לחנות; היו שעיוו פרצופים לאורך השנים, והיו ששמרו על זה לעצמם מכל משמר… והיו את אלו שדאגו לאסוף למען הדור העתיד לבוא.
הדור שלנו.
50 שנים חלפו מאז 1967, אבל חלק מהתיעודים המוזיקליים הנדירים נותרו חיים ונושמים. בעולם שבו מידע קל להשגה, קל יותר להכיר ולהתוודע לעולם שכבר כמעט עבר ונעלם – אבל צריך לדעת שצריך לחפש.
Tracklist:
1 . Hideaway – The Electric Prunes
2 . If Not This Time – Fifty Foot Hose
3 . Shifting Sands – The West Coast Pop Art Experimental
4 . Free From Freakout – The Red Krayola
5 . Hurricane Fighter Plane – The Red Krayola
6 . If The Night – Kaleidoscope (US)
7 . The Sky Children – Kaleidoscope (UK)
8 . Child Of The Sky – The Deviants
9 . Magic Hallow – The Beau Brummels
10 . I’m Living Sickness – The Calico Wall
11 . The World’s On Fire – Strawberry Alarm Clock
12 . Porpoise Mouth – Country Joe & The Fish
13 . Dream Scream – Neon Pearl
14 . A Question Of Temperature – The Ballon Farm
15 . Levitation – The 13th Floor Elevators
16 . To Find Out – The Keggs
17 . You – Dream
18 . She Was Mine – The Beaux Jens
19 . A Million Grains Of Sand – The Freak Scene
20 . Fading Lady – Circus Maximus
21 . Lonley Boy – Nirvana
22 . Electricity – Beefheart Captain
23 . Endless Tunnel – Serpent Power
